יום שישי 05.09.08
הערב הזה התחיל על צד ימין ועבר מיד לצד שמאל, ככה שלא יהיה משעמם. אחרתי ב 5 דק' והציוד היחיד שהיה שימושי לערב
זה הינו מחבט, קיין ופלוגר.הבנתי דיי מהר שזה הולך להיות משחק לא פשוט עם שלושת הכלים הארורים האלו. עברתי את זה,
בקושי רב, ממש בקושי, אבל עברתי. ואני חייבת לציין, שמאסטר ממש לא רחמן, אפילו כשהוא נותן לי הפסקות לקחת אוויר, הוא
ממלא לי את כף הרגל בסימנים אדומים, טוב נו, בסוף הוא החליט שעוברים למקלחת ושלח אותי בזחילה מהירה למקלחת הענקית,
שם כמובן המתנתי על 4, הוא הגיע קצת אחריי עם שני מיכלי קצפת והחיוך שהיה לו על הפנים, אח חבל שלא צלמתי את זה. הוא החליט
שהולכים לעשות ממני צחוק עם הציוד הנל, ולמזלו, או למזלי, שנינו צחקנו מהסיפור הזה, הוא החל למרוח לי את הגב והטוסיק ומילא לי
את שני החורים בקצפת מתוקה, אבל לא, זה לא הספיק לו. הוא המשיך ודאג להושיב אותי על הברכיים, ככה שיהיה לו נוח והתחיל להקציף
לי את הבטן והחזה, היה עיכוב קל ומלא בתשומת לב על הפטמות שעברו עינוי קשה קודם לכן. השפתיים התחתונות קיבלו מכת קצפת
והמראה החדש שלי קרע את שנינו מצחוק, הבעיה התחילה כשהוא התחיל למרוח לי את הפנים,
רבאק, זה היה מעצבן וקצת משפיל. הוא מילא לי את הפה ומרח לי את השפתיים, הלחיים, המצח, ואפילו על האף העביר פס קצפת,
יאק, כמה קצפת. הוא התפוצץ מצחוק אבל אני כבר בקושי יכלתי לצחוק, הכל החל לנזול והבטחתי לו, הבטחתי שהוא הולך לקבל מנה
הגונה ממני על כל זה. ניסיתי לכעוס עליו, אבל אי אפשר, החיוך שלו כל כך יפה, שיצחק המלך, לבריאות. בזמן שאני שומעת את הצחוק
שלו אני מבינה שעד שהבחור לא יקבל ממני זבנג הוא לא יירגע, עלו לי בראש מיליון מחשבות איך אני הולכת להדביק אותו קצפת חזרה,
מצא לו עם מי להתעסק, "ל.מ.ל.ש לולי מומחית לענייני שטויות." כל כך התחשק לי לקפוץ עליו ולהראות לו מזה, אבל לא,
משהו עצר אותי, אולי הפחד שאעבור את הגבול של מותר ואסור? נכון שהמערכת שלנו היא בכלל מערכת בדסמית של צחוק
אהבה וממש בלי גבולות, אבל אולי זה גבול כזה בלי מילים? פשוט מהדברים שלנשלטת אסור לעשות? ואולי מהדברים שלי
אסור לעשות, כי אני מכירה את המאסטר שלי ויודעת לאן אסור ללכת. הוא בכלל יצא מהמקלחת כאילו בורח מהמפלצת שיצר
והשאיר אותי להתקלח טוב טוב. אז הפעלתי את המים החמים, התקלחתי במים חמים חמים ויצאתי אליו עטופה במגבת, הוא
רק ראה אותי והחל לחייך שוב, כשיצאתי הוא חיכה לי בתוך השמיכה, מעשן סיגריה בנחת, ומוכן לקבל אותי אליו,אל תוך גופו,
בחיבוק ענקי, בחיוך של פושע מצטיין, שנינו מתמזגים כאילו מאז ומעולם היינו אחד. וכן, יש תמונות, כדי שיהיה ממה לצחוק גם היום.
נ.ב הלך לעולמו הפלאג האדום שלי. מאסטר אומר שהגיע הזמן לפלאג חדש והוא יודע על מה הוא מדבר, גם הטוסיק שלי מבין את המשמעות ...
לפני 16 שנים. 7 בספטמבר 2008 בשעה 10:53