21.12.08
זה התאריך שהכיל אותנו שניים,
התאריך בו נעתקה נשימתנו, שוב ושוב ושוב.
הרגע בו ידענו כמה זה נכון להיות, כמה קל לבחור.
תאריך מושלם שהוביל מערכת מושלמת,
סערות וצחוק לכל כיוון
אהבה ענקית שפרחה כל הזמן
שני אנשים מאושרים מחוייכים ותפוסים חזק, אנחנו.
עם רגל אחת בחוץ ולב אחד בפנים
אני רוצה בוחרת ומבקשת שנמשיך להיות,
ביחד, האחד לשניה, לאהוב.
אני מצידי מתחייבת שאמשיך להסב אושר לכל רגע חייך,
שאמלא עולמך גוונים, שאהיה הסיבה לחיוך שלך כל בוקר,
שאמשיך לדאוג, לאהוב ולהיות נאמנה לך למערכת ולאהבה שלנו.
תקתוקי השעון בבלוג
עוד מעט נגמרים
זאת לא מלחמה שארצה להפסיד בה,
אני יודעת שגם אתה לא תוכל לנצח עכשיו.
במלחמת האהבה אין מנצחים,
רק שבויים של כאב.
מהרתי להבין זאת, לקח לי זמן לפעול.
אני פוסעת אלייך מאסטר בדרך שתבחר לנו
סומכת עלייך שאחרי תקופה של כאב עצום
ותסכול מתמשך
תוביל אותנו חזרה למקום של אושר.
סומכת ומבקשת ממך,
לא להגיע יותר לעולם לקו הדק הזה.
אני לא שורדת בו, לא נושמת בו, לא רוצה להיות בו יותר.
אני אוהבת אותך
וממקום עצום של אהבה עד כאב,
שבה אלייך לזרועותייך.
אם תבחר בי לשלך.
בכבוד והערכה, ממני לולי.
לפני 16 שנים. 16 בנובמבר 2008 בשעה 18:59
