לפני 16 שנים. 16 בנובמבר 2008 בשעה 12:01
לא חלמתי שתלך ממני
בלי לומר מילה,
בלי להזהיר,
לא חלמתי שפתאום יכני
רעם שכזה
ביום בהיר.
ואני תמימה
תמיד חשבתי
שמאושרים כמונו אין.
ובדמיוני
לראות אהבתי
איך ביחד נזדקן.
היית דבר כל כך בטוח
כמו קפה בבוקר, כמו שינה.
הייתי לצידך בדום מתוח.
לא פיתחתי דרך הגנה.
ואולי עוד מעט
אתה תחזור, אני חוזרת.
רק הלכת
לקנות כמה דברים
ונלך לראות ביחד סרט,
או נחליט שנשארים.
קול קורא הלילה.
