לא רק בלונדינית

"אני אומרת לך מאסטר, זה ממש קל להיות בתולת ים " היא קובעת בקול נחרץ.

"לא זה לא" הוא עונה לה בחיוך.


יום שישי בערב הוא מחליט שהיום לא יוצאים לשום מסיבה,

היום הוא יהיה נפטון והיה תהיה בתולת הים שלו.

הוא מורה לה לשים מעליה בגד ים, מעיל עור ומכנסונים קצרים,

ביום קיץ כזה זה יספיק. הם עולים על האופנוע,

מתחת למושב הוא מניח חבילה מגולגלת של ניילון נצמד.

את תיק הציוד השאיר בבית הפעם, הניילון יספיק ויספק את העבודה.


הדרך לים היתה משעשעת למדיי, השיער שלה התעופף ברוח, רגליה חשופות,

מעיל העור ישב בול והנהיגה היתה סוערת וזריזה. הוא מכיר את הכלבונת שלו -

אבל שאר הנהגים בסביבה היום שמחים להכיר אותה גם הם, יא רבאק.


מגיעים לחוף הים- המקום האהוב על שניהם ומרחיקים לכת למקום בו אין שום דבר מלבד ים, סלעים ודממה.

יורדים מהאופנוע, הוא מורה לה להסיר את הבגדים ולשכב על סלע גדול ושטוח.

הוא ניגש לאופנוע ומוציא משם את חבילת הניילון הנצמד שהניח קודם לכן.

היא נשכבה שם כמו כלבה מפונקת.

הוא ניגש אליה מתיישב לידה נוגע בפטמותיה הזקורות,

הוא מאסטר רחום וחנון ולכן נותן לה להנות מהרגעים האלו בהם רק רחש הגלים נשמע.


"ידיים לצדדים, עיניים עצומות ורגליים צמודות," הוראות פשוטות למדיי נתן לה הפעם.

היא מצמידה את רגליה והוא מתחיל ליצור ממנה בתולת ים קטנה,

טוב נו, בתולה היא כבר לא תהיה, אבל ברגעים האלו, בתולת ים זה מה יש.


לאחר שרגליה קשורות בצורה המבוקשת והיא כבר הרחיקה לעולם הפנטזיות שלה,

הוא מודיע לה שזהו, הוא סיים לעבוד. כעת היא יכולה לחזור לים, לנוח על החוף ולא על סלע,

"זה לא בדיוק חוף מבטחים פה" צוחק בשקט.


"איך אני אמורה לרדת מפה?" היא שואלת בחיוך ממזרי.

"כמו שבתולת ים היתה יורדת" הוא עונה, "תנסי להשתמש עם הידיים" הוא מחייך בציניות.

"דיי נו, תן לי להשאר פה איתך, כייף פה..." היא מנסה את מזלה בפעם השנייה.

"נו בתולונת, תתחילי לזחול, אנחנו מבזבזים זמן, ואת יותר מדיי זמן ביבשה, שלא תמותי לי." הוא צוחק בצחוק רשעי.


היא שונאת שלא מקשיבים לה אבל זה בדסמ פה, ככה זה.

היא מתחילה לזחול כשגוררת את שתי רגלייה הקשורות ומנסה לרדת מהסלע,

היא מתאמצת נורא וכשאין רגליים גם אין ממש בטחון, אפשר ליפול בקלות,

הוא מבין זאת ומגיע להוריד אותה עם שתי זרועותיו.

"שכבי על החול" הוא מורה לך ... "זחלי למקום בו הגלים מגיעים ולא מגיעים".


היא זוחלת ונשכבת שם, מביטה בכוכבים, נהנית מרשרוש המים ונצנוץ הכוכבים,

הכל פה כל כך רגוע ושליו, עד שהיא חוטפת גל בפנים,

הוא מתאמץ לא לצחוק, אבל זה כמעט בלתי אפשרי.

היא משתעלת קצת, אבל נשארת שם, לא זזה, רק מכינה את עצמה לגלים שיכולים להפתיע.

הוא יושב מעליה על הסלע ומביט בה,

גופה הרטוב מגרה אותו ופטמותיה הזקורות כבר מתחננות למגע יד, הוא יתאפק הפעם.


מדליק סיגריה, מביט בה מחוייך, "גם כן הזונה הזאת, על כל דבר צריכה להתווכח".

היא נשטפת פעם אחר פעם בגלים עד שקורא לה לזחול חזרה אליו לתחילת הסלע,

זה נהיה קשה, הזחילות האלו דורשות כח, כח שאין לה כרגע.


היא מגיעה אליו מביטה אל עיניו מלמטה,

רגליה שרועות על החול אך היא מנסה להתרומם עם שתי ידיה ולהאחז בסלע, להתקרב למאסטר.

"נו, איך זה להיות בתולת ים??" הוא שואל אותה בחיוך.

"חרא מאסטר, לא קל בכלל".

" אמרתי לך שעדיף להיות זונה" הוא אומר בהתנשאות,

"כן, אמרת, צדקת, עדיף להיות זונה".


"הו, סוף סוף היא מסכימה עם משהו" הוא מדבר עליה בגוף שלישי כאילו יש עוד מישהו בשיחה הזאת ...