לא רק בלונדינית

SMS ראשון מגיע ב 9 וקצת בבוקר, אתה מחליט להגיע אליי, דבר שלא היה מובן מאליו כלל.

אני מחכה בכיליון עיניים לראות אותך כבר, התלבשתי בצורה ראויה לכבודך, אני נקייה ומסודרת.

אתה יורד מהרכב לבוש חולצת פסים בהירה ומגוהצת, משקפי שמש שחורות ותיק מנהלים ביד,

אף פעם לא ראיתי אותך רישמי כל כך. חד ומדוייק כמו חץ שננעץ בלב המטרה, בלב שלי.


בעודך עולה במדרגות לביתי ופוסע דרך הגינה המשעשעת שלנו

אניי מחכה לך עם ירכוני רשת, מכנסוני ויניל שחורים שאליהם מחוברות שרשראות,

למותניי יושב מחוך מבריק וצמוד אשר משאיר את החזה חשוף ואת הפטמות למשחק שעשוע.

אני פה, על הספה, מחכה לך על 4 עם סערת רגשות בלב, עם אהבה גדולה שמלווה דמעות,

עם רגשות עזים ומזעזעים, ואושר מלווה בקושי, וקושי עטוף אהבה. כל אלו כמו מכונה משומנת.

אתה בא ונושק לראשי, תופס את שפתיי התחתונות בכח ומניח להן. סימן ראשון לרגעים שלך איתי. כח, כאב, רגש.


אתה מעמיד אותי ותופס את פטמותיי בחזקה, אני מרגישה כאב חד צורם וצורב שנמשך רגעים ארוכים,

כאב כזה שעושה לי סחרחורת קלה אבל אני לא מוציאה הגה, נושמת עמוק ולומדת לראות עולם מסתובב.

אנחנו מתנשקים, להט כזה שיוצר ניצוצות ואז אתה קם ומשאיר אותי על המיטה חמה ובשלה כל כך לקבל אותך.


אתה ניגש למחשב ומשאיר לי על השולחן דיסק שירים שהכנת עבורי, כשאני שומעת את הדיסק הזה ואת השירים שבו

אני תמיד נזכרת בסשנים של הצלפות שלנו, זה תמיד עושה משהו בלב.

כרגע אפילו הצלפות לא מגיעות לי, התפקיד שלי הבוקר הוא לרצות אותך וזה מה שאני עושה,

אתה שם דיסק אחר בכונן המחשב ועל מסך מתחיל לרוץ סרט שאיני מכירה, דרך הסרט אתה

מעביר אותי שיעורים של מוצצות מנוסות מאד, אולי יש שם טריק או שניים שאני אוכל לצרף לאוסף שכבר צברתי איתך.


כמו תלמידה שצמאה לידע אני מביטה בסרט בעניין רב, לומדת עוד תנוחות בהן אפשר להגיע לכמה מקומות יחד ולהראות לך את

גן עדן בעודך בחיים. פעם אחר פעם עשינו פה מזרקות באוויר וכל מזרקה שכזאת עשתה אותי מחוממת כמו הר לאבה גועש.

מביטה בעינייך, מתחננת שלפחות קצת, רק קצת, תזיין אותי, או תעשה לי ביד, או לא משנה איך, פליז תחדור אותי.

אתה מודיע לי שלא מגיע לי ואני מסכימה איתך, אין לי מה לעשות מלבד להסכים, אולי זאת עוד דרך לגרום לך לוותר לי, אולי.

אתה בשלך ואני איתך אבל רק הכוס הסורר שלי כועס על שנינו וממשיך לאותת לי בין הרגליים שהוא צריך יחס,

ככל שאני מסרבת לו הוא עונה לי בחזרה ושולח לי גל של רטיבות שמציקה לי בכל רגע שאני זזה, הכוס שלי מסשן אותי. יופי.


שוכבים על המיטה, שוב אני מזילה דמעות, שוב רוצה להיות החברה הכי טובה שלך, אשת הסוד היקרה,

החתולה הקטנה והמפונקת שתמיד יש לה מקום בליבך והכלבה הגדולה שאתה אוהב, משפיט ומוביל,

לפעמים יוצא לי להיות רק אישה רגישה וחששנית שהורסת כמעט כל חלקה טובה על לא כלום. אפילו אין סיבה.

יש לי מזל שאתה אוהב אותי, יש לי מזל שאני אוהבת אותך יותר. יש לנו מזל שיש לנו אהבה כזאת גדולה ששנינו לא יכולים עליה.


תודה שהגעת היום, תודה שעשית לי בוקר נפלא, תודה שהיית לי, תודה שנתת לי להיות לך, תודה על השיתוף ותודה על היותך כל

כך רגיש מיוחד ואוהב כשאתה איתי. שום דבר לא מובן מאליו פה, בטח לא אתה ואני, צמד חמד עקשנים, קשים וחדים כמו להב הסכין,

ועם זאת, זה רק הרקע שלנו שם, זה רק המקום שעושה לנו סערות לפעמים, מה שיש לנו באמת, זה מה שהרגש נותן, וזה גדול מאיתנו.


כעת נותר לי להכין את הקולר שהיה לי בשנה החולפת ולסדר אותו,

3 שנים בפתח, גם זה לא מובן מאליו, אבל עכשיו כשזה קרוב ואתה מחבק אותי כל כך חזק דקות ארוכות, אני מבינה כמה זה כן

היה שקוף, כמה היה קל להתעוור כשהיה קשה, איך הכל מתעוות ברגע אחד של סערה, כמה הרגעים האלו רחוקים מהמציאות.

המקום הזה הוא כמו ים עם מים עמוקים, אפשר לטבוע בו בקלות, אבל הרגש הזה עמוק יותר, לכן אנחנו נצליח תמיד

אם רק נדע לקחת אותו כגלגל ההצלה שלנו. אני אוהבת אותך מאסטר שלי, איש שלי, אהוב ליבי, במלוא מובן המילים.