לא רק בלונדינית

ביום חמישי בלילה נפגשנו אחרי חודשיים של גמילה ממסיבות,

מסתבר שלא מתים מזה ושבאחד על אחד אנחנו חוגגים יותר טוב, אבל זה מה יש, לבנתיים.

בעודי נכנסת, המאסטר הפושע מקשיב לקשקושי פוליטיקה של יום שישי בערב ואני רק חושבת לעצמי כמה

בולשיט מעורבב בשקרים אנשים יכולים להוציא ב 3 דקות של תהילה מהפה הקטן שלהם. מסתבר שהמון.

בעודי לבושה קיבלתי חיבוק ענק ובעודי עירומה מאסטר מיהר להראות לי את התקרה. זה בסדר, לדעתי יש

תקרה יפה בחדר הזה. אחר כך היה איזה קטע עם מקל ההליכה, מסתבר שזה מוצר הכרחי לצד השוטים,

מצבטי פטמות ויברטורים וכו',

מקל הליכה חבר'ה, תנסו בבית, אין לכם מושג כמה זה נוח יפה ומחרמן,

חוצמזה, אני מודה שלהתחכך על מקל לצד הרגליים של מאסטר ... זה בדסמ כייפי לגמרי.

הגענו למסיבה, מתקנים מתנפחים וליצנים, לונה פארק כזה, אבל נשבעת שאצלינו יותר צבעוני.

כמעט דרכתי לאיזה עבד על הפרצוף בטעות, זה יכל להיות נחמד דווקא, מי שאדיוט חוטף בראש,

ומה לעשות שלשכב על הרצפה באמצע מסיבה בין המון של אנשים, זה לא חכם במיוחד.

חוצמזה, אנשים יפים קיבלו את מאסטר מאד יפה וזה עשה לי טוב.

הוא עלה לשירותים, אותו מקום שפתח את פרק ב' בחיים שלו, אותו מקום שאולי הוא לא היה יוצא משם,

אבל לא, לא מדברים על זה עכשיו כי אין צורך. היינו שם רק בכדי לשחזר ולראות שהכל בסדר. אני הרגשתי דחף חזק

להיות עם מאסטר שם, אולי בגלל רגשות האשם שלא הייתי איתו באותם הרגעים שזה קרה, אבל מי היה יכול

לחשוב שיש סיכוי שיקרה דבר כזה. ספייס זה דבר הכרחי ורצוי מאד כשהולכים לשירותים.

והגיע הזמן שאסלח לעצמי על כל העניין הזה.

יצאנו משם והלכנו לאכול, כן זה היה הכרחי לגמרי. נפרדנו מארז וסטובי האהובים שלנו והמשכנו בנסיעה,

בדרך הביתה ראינו שני רכבים חדשים תקועים בתוך קיר, ילדודס שעושים רייסים וגומרים בבית חולים זה תמיד עושה לי עצוב.

הגענו הביתה, ליקוקים בלי סוף והיידה למיטה, שנינו לא החזקנו מעמד ונפלנו שדודים לגמרי.

כשקמתי בבוקר חשבתי לעצמי כמה כייף שזה שיש לי מלאך בחיים, ששומר עליי ככה, בודיגארד פרטי.

לפעמים אני קולטת שמרוב שאנחנו יחד אפילו התחלנו לדבר דומה, לחשוב אותו דבר, לקלוט אותם דברים ולהביט לאותו כיוון ...

חוץ מהרגעים האלו שאני מביטה לרצפה והוא ... טוב נו, הוא לא בקטע של להשפיל מבט. וזה טוב ככה, אחרת לא הייתי

מוצאת עניין במלאך הזה. אז הכל פה יציב ומיוצב, אושר גדול, וחגיגות שלא מאחרות להגיע.

יש מי שאומר, איזה כייף שכייף, ואני אומרת שבדיוק ככה. ויש לי מאסטר מלאך שומר.