לא רק בלונדינית

אז מה היה לנו?

כשהגעתי למאסטר בערב פניו לבשו את המבט הקר והמנפנף הזה שלו,

"היי כלבה", הוא זרק ואפילו לא הרים את הראש להביט עליי. מבט קר ותחושה מצמררת.

אני השתדלתי להשאר "קולית" אבל המבט הזה מפיל אותי מנטאלית, אני פשוט לא עומדת בזה.

ככה מאסטר יודע שהוא מזמין את הבכי שלי, כאב גדול שאני לא מצליחה להשאר אדישה אליו.

אני תמיד מבינה שכנראה לא הייתי בסדר ואולי זה מאוחר מדיי אבל אסור לי לוותר לעצמי עכשיו,

זה הזמן לציית בלי לעשות שטויות, לרצות אותו ולנטרל רגשות.

אז עשיתי ככה, צייתתי להוראות שניתנו לי קודם לכן וניסיתי להתקרב,

ניסיתי לחמם את האווירה לפני שאני בעצמי מתקררת ושולחת דמעות חמות ומבט שבור.

היחס הקר הזה הוזמן בגללי, למדתי להרים את האצבע, להוריד את הראש ולהגיד: " סליחה מאסטר, טעיתי".

תוך כדי שהוא לא מביט בי בכלל הייתי צריכה לבצע את ההוראות, זה שרף וכאב אבל בצעתי,

מאסטר נכנס לחדר בשלב מסויים, לא חיבק ולא נישק וזה כאב עוד יותר, הוא בא לקחת מה שרצה,

עשינו מה שעשינו, ככה בלי הרבה דיבורים ומישמושים, לקח ממני והתלבש.

התלבשתי גם אני מהר כאילו בורחת מהסיטואציה הזאת, אני מודה שקצת קשה לי להרגיש ככה. +

כשעלינו על הרכב המצב כבר היה מתוקן, התנשקנו ונגענו ועשינו מישמושים.

במסיבה כל אחד מאיתנו לבש חולצה משלימה לשני, על החולצה שלו היה חץ מכוון שאמר שהוא עם הכלבה הזאת,

הכלבה הזאת היא אני, יצא לנו גם להתלבש יחד, זה תיאר את המצב בנינו, השלם הוא הביחד וכל השאר לא חשוב,

כל הערב הוא שמר עליי צמודה, אפילו החזקתי לו את ה _ _ _ בזמן שהוא עלה לשירותים.

אחר כך הוא שם אותי קצת באיזה כלוב מגניב ולא פספס כשגבר אחר התקרב,

הוא חש מייד באי נוחות שלי והוציא אותי משם. שנינו מגיבים דומה לסיטואציות שונות אז זה מקל עלינו מאד.

אתמול הוצלפתי וחטפתי רק בגלל המישמושים שלי, סעמק אני אף פעם לא לומדת שביצים זה איבר נורא נורא רגיש.

כל הערב רקדנו בלי סוף עד שנשארתי כמו איזה בובה מפורקת, כשהגענו הביתה דחינו סיפוקים מרוב עייפות ונפלנו לישון,

העייפות הזאת ניצחה אותנו,

אבל החום בלב גרם לנו להרגיש מסופקים לאללה. כי מה צריך יותר בעצם ..?

שבת שלום לכל המישמושונים שלי }{