לא רק בלונדינית

אתה מתיישב מולי ומתחיל לשאול שאלות, כל כך הרבה זמן עבר מהפעם האחרונה שלנו

יחד ולשנינו קשה לעכל את זה. מתי נפרדנו, האם בכלל נפרדנו אי פעם. איזה עצבים איתנו.

אתה מבקש שאוציא את האטבים מהמגירה ומנסה להכניס אותי במהירות לשגרה האהובה שלנו,

חייכתי אלייך במבט מתנצל והסברתי שהאטבים כבר לא בתוך המגירה,

ביום שנפרדנו סדרתי מחדש את כל הציוד והכנסתי לארון נעול, את האטבים הוצאתי החוצה לכביסה, את קוביות

הקרח הפסקתי להכין, וכל השאר דחוק בארון. אם לא איתך, אין לי שימוש בהם.

אתה שולח אותי החוצה ומבטיח לחכות, תוך 20 שניות חזרתי, רק 2 אטבים הייתי צריכה,

עמדתי מול חבל הכביסה והתחלתי לבחור צבעים, רציתי לקחת אחד בצבע כחול ואחד בצבע ורוד,

כחול מסמל עבורי שלווה ושלום ואילו הוורוד מסמל אהבה. חשבתי על זה שאהבה כבר יש לנו מלא, אז בחרתי

את שניהם בצבע כחול. אני יודעת כמה אנחנו זקוקים כעת לשלווה, שלום, ניקיון וטוב שיהיה ביננו, סביבנו.

את שני האטבים אתה בחרת לשים לי דווקא על הלשון, אין דרך טובה מזו לתת לי לחשוב פעמיים על כל הגה.

בהתחלה חייכתי, אחר כך זה כבר נהיה בלתי נסבל. לא הוצאתי הגה, ספרתי שניות ...

הריר נזל לי, העיניים בערו מכאב ו 20 דקות חולפו להן ל-א-ט. כל כך לאט... בסוף הוכחת לי שמקבלים בונוס

על התנהגות טובה ועשית לי הנחה של 20 אחוז מהזמן שעוד נותר לי ככה.

אחר כך תפסת אותי וקרבת אלייך, הריח הנעים שזרם ממני הזכיר לך ימים שאולי כבר שכחנו,

הבטת בי ועטפת אותי בחיבוק גדול, לא היינו צריכים לדבר על געגוע כי הרגשנו אותו כל כך עמוק, כל כך כואב.

לא היית צריך שאספר לך שוב ושוב כמה אני אוהבת אותך, לא הייתי צריכה שתגיד שאתה אוהב,

פתאום כל המילים היו באוויר דרך השתיקות שלנו. חיבקתי אותך כל כך חזק בחזרה. ניסיתי לחוש בך שוב,

פתאום למילים "עטופה, בטוחה ומוגנת" היתה משמעות חזקה יותר.

בדיוק ברגע שאולי חולף לו חודש, זה ברור לחלוטין, שאף אחד מאיתנו לא הלך לשום מקום.

כל מה שהלך ובא סביבנו- היו הרגשות שלנו.

הציוד אומנם נעול בארון אבל האהבה ביננו עדיין נשארה, חתומה על המצח.