לא רק בלונדינית

הייתי גיבורה ועשיתי חיסון,
האחות ההיא הבטיחה להיות עדינה איתי ולשיר לי שיר קטן שיגרום לי להרגיש גדולה,
הלוואי וזה היה עוזר, היא היתה נחמדה נורא אבל לעזאזל עם מחטים, זה לא הקטע שלי.

עם היד הזאת שעשו לי חיסון אני מנסה לעשות כעת את הדוקטורט שלי ל-4 שנים,
500 פעם לכתוב משפט אחד זה לא פשוט עבורי אבל זה מאתגר ומחייב,
חובה לבדוק שאני מקפידה להשתפר עבור מאסטר ולהיות ראויה.

מאסטר מכיר את הנתונים כמו את כף ידו, אחרי 4 שנים של מצויינות גם למאסטרים יש חובה
קטנה להכיר את הסאבית שלהם הכי טוב ולתת לה את הענישה שהיא הכי שונאת,
מצד שני להבטיח לה בסופה מתנה שהיא מספיק תאהב כדי לשבת שעות, להעיף קוצים מהישבן ולאמץ את היד עד בלי דיי,
אני נורא משתדלת בחיי, רק שבנתיים שעון החול נוזל, אוזל. וההתקדמות, איך לומר ...? לא להיט.

השנה הזאת היתה יותר שלו ממה שהיא היתה שלי,
אבל עם זאת אי אפשר לנתק אותי מהשנה ההיא ומהחוויות שלה, הייתי שם כולי,
בכל פעם שעמדנו על הקצה, שהתרגשנו וכעסנו או צעקנו וחיבקנו עד הקצה.
זה לא שינה שום דבר כי תמיד דאגנו גם לאהוב עד הקצה ועד מעל הפופיק, זה לא בושה להגיד שאנחנו
הגזמנו קצת עם מה שנקרא אהבה. אהבה אצלינו היא הכל, האהבה שלנו היא אהבה מאפשרת,
אהבה שמאפשרת להיות.

השנה הזאת הביאה עימה ימים שהיינו יכולים לוותר עליהם בקלות, ימים של כעס, חוסר הבנה ובעיקר חוסר סבלנות,
יש ימים שזה נראה קשה מדיי, הרגיש כואב מדיי, בלבל אותנו לגמרי, אבל מה שנועד להיות, יהיה. ובשביל זה יש לנו אותנו.
שנה חולפת, הפלאפון שלי מצפצף כי יש תזכורת, הבטחתי לעצמי שאת השנה של מאסטר אני צריכה לזכור,
שנה של עליות ירידות והתרסקויות כמו של מטוס קרב, אם פעם אחת מותר לי להגיד שהיה לי קשה אז אני בוחרת
להגיד את זה עכשיו, הכל קרה מהר מדיי והשינויים זזו מקצה כזה לאחר בלי שהאנושיות מספיקה לעקוב,
רק אנשים של קצה יכולים להמשיך לנשום שם, להיות למעלה ולמטה ולטפס בנחישות ועקשנות, לפעמים לנוח,
לפעמים לנצח, להיות הכל בכל מינון שצריך.

זאת היתה שנה משמעותית לשנינו והיו לנו את הדרכים שלנו להתמודד עם הכל,
מאסטר היה הכותל שלי לשמור בו את כל הדמעות ולפעמים היה רק קיר שהייתי יכולה להתנגש בו ולכעוס,
אני הייתי סוג של ים בשבילו, מקום שמגיעים אליו גם שטוב וגם שרע, מקום שיעניק לך גלים של אהבה בכל מזג אוויר.

מה אני רוצה עכשיו, אני רוצה שנה של טוב, ככה בפשטות, שנה של בריאות,
אני מבקשת שנה שלאהבה יהיו רק פנים של כייף וטוב, שנה של חברויות אמיתיות מהלב ולא מהפה,
אני מבקשת אושר, לא רק לי אלא לכולם, אני מבקשת שנה שבה אפשר לשכוח, לשכוח מילים קשות, כוונה רעה.
שנה שבה יהיה אפשר לזכור את הטוב. לפתוח את הלב. להניח מאחור את הכאב, להיות יחד ולנצח.
אני רוצה לתת למאסטר הכל, להגשים את החלומות הקטנים והגדולים, שנה בה יהיה לו הכל, אבל בעיקר יהיה לו
חיוך מתוק של שלווה נחת וסיפוק על הפנים. כי אני מתגעגעת אליו, שהוא כזה שליו, סובלני, אוהב ונותן בראש.

אני מאחלת לי להיות קצת פחות מורכבת, הרבה יותר פשוטה.
להיות שלמה ובאותה נשימה מלאה חלקיקים של אהבה, הבנה ונתינה,
בלי הרבה דיבורים ובלי להרשות לעצמי להפגע או לכאוב מאחרים,
השנה אני רוצה רק וטוב, כי אני באתי לכאן להעניק ולאהוב.
וזה- זה מה שאני רוצה לקיים השנה.