ולא בטי! :)
הערב מתחיל יופי, אני מאחרת כמעט ב 32 דק' ונכנסת מתנשפת לדירה, הצלחתי לגנוב כמה חיבוקים
שאמורים לטשטש את האיחור הזה ונראה שזה עזר קצת- לפחות למראית עין. ובכל זאת- קנס נרשם אצל יושב ראש הדריקטוריון.
תיק תק התיישבנו כולנו סביב השולחן לארוחת שישי,
4 גברים, שלושה נוכחים ואחד בלב, והשאר זה בנות המין החזק, 8 במספר.
בסוף הארוחה נכנסנו זותי ואני למטבח, יענו בשביל לנקות כלים, אבל לא, לא רק. עשינו מה שנשים יודעות
לעשות הכי טוב, ולא- זה לא כלים. התקשקשנו. ובנוסף לזה היה לי עוד תפקיד קטן והוא לשמור לזותי על הטבעת
שלא תרטב מהמים. יופי של סיפור כיסוי. ***
תוך כדי ארוחה אני מצליחה למצוא את התחפושת שלי לפורים ויש מי שמשתף פעולה ומבטיח לארגן לי אותה.
מי שיצליח לנחש שלא יצפה לפרסים אלא לעונש. ובכל זאת למאותגרים- רמז עבה נמצא בכוכביות בסוף הפוסט.***
אחרי האוכל אנחנו מתארגנים ויוצאים למסיבה, שם אני פוגשת את מאסטר*** שהיה לי בלב בכל זמן הארוחה.
התנשקנו, התחבקנו ועדיין, זה לא היה מספיק. לפחות לא בעיניי. אני התגעגעתי אליו השבוע הזה, קצת יותר
מתמיד. אני עדיין לא יודעת להסביר למה, אולי בגלל שהכל היה דינאמי כל כך השבוע, וצריך את הביחד כדי להרגע.
למרבה הפלא אף אחד*** לא הפריע לנו בנישנושים על הבר וזה היה דווקא נחמד. הכל בשבילנו!
כמעט כל הדגיגות נוכחות מסביב, גם כל הבלונדיניות בנפשן מתייצבות, ציצי לציצי, הכל במקום.
השעה 1 בלילה, המוזיקה ברקע, משהו קורה לי ממש עכשיו, אני מרגישה שהלב שלי מתחיל לגרד,
אין לי מושג איך משתלטים על התחושה הזאת, מין תהליך כזה שמתרחש ב 3 שניות. תיק תק אני מתקפלת,
אין לי שליטה על המצב ובטח שלא על התגובות שלי בעקבותיו,
אני הולכת לשירותים, הלב פועם בקצב מסחרר, אני עומדת על הקצה עכשיו, כן אני יודעת. תחושה של חוסר אונים.
לא הספקתי לספור עד 5 ושומרת הראש הפרטית נכנסת אחרי לשירותיים וחוזרת על ציווי שומר הראש הראשי :
"לולינקה, בואי, יש לך 4 שניות להתייצב".
התייצבנו, היא ואני. מאסטר מסתכל עליי, הוא כבר יודע, לא צריך לשאול.
אני לא מצליחה להסתכל עליו, גם לא מצליחה לשדר את הסרט של "אצלי הכל בסדר".
אני זזה על הכיסא, לא נוח לי, לא משהו פיזי חלילה אבל רגעים כאלו שהלב מנסה לחזור לנשום.
צפוף פה על הקצה ואין הרבה מקום להתבלבל.
זה שאני מבינה מה קורה לי- לא תמיד עוזר, עד שלא אדע לעצור את זה- אצטרך לחוות הרבה כאב בלב.
לבנתיים אף אחד מאיתנו לא עובד בבימוי סרטים. סוף הסרט, הפי הנד.
לוקח קצת זמן עד שהקרח נשבר. רק אחר כך אפשר שוב לגעת אחד בשניה, אני מתיישבת על הכיסא,
רגל אחת שלי על הכתף שלו, לא יודעת איך הגענו למצב הזה, אבל הגענו. אנחנו מתאמנים קצת לקראת פורים.
הוא מנשק לי את המגף ועם היד השניה מוציא לי את הכוס מהמקום. אחר כך אני גומרת כמה פעמים ברצף על הבר,
העולם עמד מלכת, שנינו כאן ועכשיו, נותנים בראש.
מה עכשיו, עכשיו הביתה, הוא מקפל ואורז אותי, עולים על האופנוע. סשן קרח זה קטן ליד מה שעברתי,
איזה רוח קרה, הגעתי לזיון קרה כמו פולניה מהקוטב. אנטרטיקה זה כאן.
אבל זה לא החזיק מעמד הרבה זמן, תנור חימום יש לי בין הרגליים והקרח מתחלף בלהבות.
עשינו פתיחה אחורית של 4 אצבעות. מאסטר היה כל כך מרוגש שאפילו אני כבר התרגשתי.
מאסטר היה מאד גאה בבתולה המוגמשת שלו.
יחסי מין אחרי סערה ריגשית זה הדבר הכי פסיכי בעולם. ובאותה נשימה זה עושה כזה בום מסחרר,
שלפעמים אני חושבת שזה הסקס הכי שווה. הכי פיזי והכי ריגשי שיש.
נ.ב שפת הסימנים, תירגום למתקשים:
*** לגברת ז' שיש לה יד אחת ערומה כעת, וזה כמובן בזכותי! דעי לך שנורא נהניתי מהדקות המועטות
שהצלחתי להפשיט לך איזה איבר בגוף! כן אני יודעת שיהיה לך מה להגיד, אבל מה אכפת לי אני, לה לה לה !
*** למפסידן שלא הגיע להתחלק איתנו בנישנושים וגם לא הפסיד בכבוד.
ראה עצמך מחופש באירוע הבא, למה שאני בוחרת. תודה ושלום.
לכל מי שהצביע ל' גם באצבעות של הרגליים! תודה מקרב לב. 😄
*** צהוב עולה זה מכבי!
I'm strong and I'm loud! I'm gonna make u proud
I'm major, I roar! I swear I'm not a whore!
Who am I? Just guess! Guys wanna touch my chest!
*** לגבר הראשון בחיי והיחיד בליבי. גם שככה וגם שאחרת. אהבה זה כל הסיפור. אוהבת אותך.
לפני 14 שנים. 20 בפברואר 2010 בשעה 17:32