כבר חצות בדיוק. פורים כאן עושה שמח בכל הרחובות, התחפושות משגעות, מזג האוויר קצת פחות.
אני מחופשת למעודדת של מכבי תל אביב, זוג פונפונים כחול צהוב וישבן מציץ מבעד לבגדים.
אני מופעלת, לא על ידי סוללות אלא על ידי מצב רוח טוב וגם על ידי האהבה, יש לי מחוייבות לתפקיד,
וגם לא פחות מחוייבת למאסטר. להיות מעודדת צמודה. אוהבת, מחממת ונעימה.
מסתבר שמעודדות לא מזדיינות, לא כי הן לא רוצות, אלא כי הן לא יכולות, התלבושת הזאת היא סוג של
חגורת צניעות. כל הערב מאסטר ואני עושים גורו גורו אחד לשניה, אי אפשר להוריד את הדבר הזה,
רק בסוף בסוף שחזרנו הביתה הוא כאילו פתח לי את החגורה עם המפתח ובא עלינו הסקס לטובה.
קיבלתי הוראה לספור לעצמי עד 10. הגעתי מ1 ל10 בפחות מ2 שניות. דילגתי על מספרים,
לא שמרתי על הסדר, ברקים ורעמים בחוץ, למי יש זמן? שאיגות עד השמיים נשמעו ברחבי השרון.
אבל מה שבעצם הכי כייף זה לשכב זה לצד זו אחרי ערב שלם של יחד, אחרי גמירה מטורפת,
מתנשפים, עייפים מסוחררים ומחוייכים. מחובקים אחד בתוך השניה.
הגשם- הוא לא מפסיק לרגע, דופק בחלון, עושה קר בחוץ, המון נעים בלב.
ואנחנו שנינו ... אנחנו שנינו כאן. לפני ואחרי. עם המון תובנות כל הזמן. ותודה אחת גדולה שיש לנו זה את זו.
צעקתי בקול רם
יאללה מכבי, מייד לנצח!
כחול צהוב זה הקוד,
וכל אחד יכול לפצח!
תנו לי צהוב
תעשו לי כחול בישבן,
יאלללה מאסטר, בלאגגגן!
מעודדת צמודה
עם סימן על החזה,
קדימה מכבי,
תנו לנו את זה!
שבוע טוב ופורים שמח,
חג גדול לילדים.
ולמבוגרים- אפילו יותר!
לפני 14 שנים. 28 בפברואר 2010 בשעה 0:37