אני מודה שאני ילדה-אישה (כלבה , שפחה) , טיזרית ומשעשעת ,
אבל לפעמים, השעשוע עולה במחיר כבד , במיוחד שהוא מגיע מול מאסטר ,
חטא ועונשו ...
שיחה חפוזה עם מאסטר ואני מחוייכת ומשועשעת ,
מפנטזת על כל איבר בגופו ... ולא מפחדת להתנסח ,
מאסטר מזהיר ומתריע שארגע , נירגעת לרגע קט ,
וממשיכה לירות מילים עם כל הפלפל ושאר התבלינים שבי.
טועה , מבקשת סליחה ... סולח . וכך חוזר הניגון , פעם פעמיים שלוש ודיי .
טעיתי , לא הצלחתי לשמור על הפה, יריתי מילים , התחצפתי לא מעט,
סליחות כבר לא יעזרו , גם לא תחנונים , אך ניסיתי ...
ההנחיות יצאו לדרך :
עוד שעה בדיוק , במקום הקבוע . אחכה לך שם .
תכנסי בשקט , אף מילה, תורידי תכשיטים , תענדי את הקולר ,
תתפשטי , רדי על 4 , שתי הידיים על הישבן , ישבן מורם ופתוח , פתוח מאוד ...
- אח , זאת נקודת התורפה שלי ... התחת , הגבול הרך והקשה שלי -
מבקשת סליחה, מתחננת לבטל , מוצאת תירוצים , וכלום לא עוזר.
שואלת על מילת בטחון , על המשמעות , מנסה לגרום לך לוותר לי , אך לשווא.
מיתקלחת מהר , מיתלבשת, ומרגישה חולשה בכל הגוף ,
אני יודעת שקשה לי להתמודד מול הפחד וזאת דרכו של גופי להגיב,
ואני איני ניכנעת , אוכלת שוקולד , עולה על האוטו ויוצאת.
מגיעה , נכנסת , מחייכת ... אך אתה קשוח ,
מנסה עוד טיפה לגרום לך לחייך אך אתה בשלך .
אני יודעת שהתחצפתי ... מיצטערת מאסטר , אבל אל תיהיה קשוח, בבקשה ...
מקבלת חיבוק חם ואוהב , ומתחילה בהנחיות .
אחרי החיבוק , קיבלתי חינוך קשה ואינטנסיבי , למדתי כמה תרגילים של כלבות ,
אך חשוב מכל קיבלתי מתנה קטנה-גדולה-ענקית ממאסטר,
תודה מאסטר ...
אוהבת אותך המון המון המון המון !!!!!!!
נסיכה.
לפני 18 שנים. 7 בדצמבר 2005 בשעה 15:59
