לפני 18 שנים. 7 בדצמבר 2005 בשעה 21:06
ברגע אחד החום הפך לקור ,
החושך כיסה את האור ,
ואני נותרתי עומדת על קצה-ההר ,
לא בטוחה בעצמי , לא בטוחה בדבר ,
הרוח מנדנדת את גופי , מעט לפנים , מעט לאחור ,
אך לא חשוב איפה אעמוד, על המערכת הזאת לעולם אני אשמור.
ניכנסתי לליבך , ונעלתי אחריי ,
זרקתי את המפתח , והלכתי בעקבות ריגשותיי ,
ועכשיו אני יודעת , וטוב מתמיד,
שאיהיה שלך בכל דקה בעתיד.
אוהבת המון , מיצטערת על כל כאב ,
אך מאחורי כל זה , הסתתר לו לב פגוע ואוהב.
שלך , בהמון אהבה ,
שלך , בלב שלם ,
שלך כי בחרתי ,
שלך כי זה השתלם ...
כלבתך, שפחתך , והחור ,
הפולניה הדואגת , וזאת שתמיד עלייך תשמור ... נשיקות.