פגישה ונילית לגמרי ,
בואו ניקרא לזה פגישת עסקים .
הוא יושב מול מחשב,
איש עסקים ממולח ועקשן,
מתעניין במחירים בעולם,
ענייני כספים שכאלה ,
מה לבחורות ולזה ,
כלום . כמעט כלום .
עומדת לידו, לא יכולה להוריד את מבטי מידיו המונחות לפניי ,
מביטה בהן , עוברת על כל אצבע עם עיניי , מלקקת בעדינות שפתיים ,
בוחנת היטב , אצבע אצבע , לפרטי פרטים ,
רק מידיו ,ממבנה אצבעותיו אפשר לספר על עולם ומלואו ...
(אל תגרמו לי לפנז איך משתמשים בהן במקומות אחרים)
מסתכלת על שילוב האצבעות , הטבעות שמבצבצות, הוא זורק לעברי מבט .
מתיישבת מולו , הגיע תורי. הוא מטפל בי עכשיו ,
מגישה לו בקלילות מכשיר שהתקלקל , מסבירה מה לא בסדר .
הוא מחייך ומרגיע שהכל יהיה בסדר .
מחייכת יפה , אומרת תודה , ניגשת לכיוון הדלת .
הוא בא אחריי , שואל איפה חניתי ומלווה אותי לאוטו .
שעת ערב מוקדמת , אנשים עוד מתרוצצים ברחובות ,
מתקדמים לעבר האוטו , נעמדת מולו , חוסמת לו את הדרך .
מתקרבת ומחבקת בחום , יודעת שעבר עליו יום ארוך,
מחזיקה את עצמי , מנסה להתאפק , ונכשלת , שולחת יד רכה אל בין ירכיו ,
הוא מחייך, זרק לעברי חיוך , מצרף גם מילה אחת , משהו בנוסח " פושעת" ,
אבל למי אכפת ...
מגיעים לאוטו , נשיקת שפתיים רטובה ... תיתאפקי!
פגישה ונילית לגמרי,
בואו ניקרא לזה פגישת עסקים
ועסקים ... לא עושים עם כל אחד
לפני 18 שנים. 5 באוקטובר 2006 בשעה 9:35