אז באנו לתת בראש
בחדר מס 3 .
צרחות , גניחות והילולה .
אני יורדת , יורדת ועולה .
אנחות שנשמעות שעות מספר
פארק שעשועים שלא נגמר
חדירות ומסאג' עמוק
קולות כאב וצחוק
ואט אט הסוללה נגמרה
ואולי גם היא התעייפה כי גמרה ...
אז
נשכבים על המיטה מחובקים
מזיונים וגמירות כבר חנוקים
לפעמים זה כל כך מיוחד,
לראות איך שניים הופכים לאחד
הפינוק , הכרבול בתוך המיטה
מניחים לרגע למושגי השליטה
ואין צורך להסביר בחום
מבט אחד שלו ואני עומדת דום
את ידיו מגופי הוא לא מסיר
מלטף מדגדג מחבק בלי מחיר.
אני מביטה בו שעות ארוכות ,
בחיוך על שפתיו , בפניו השלוות.
מקשקשים . צוחקים . מחייכים למחר,
השעון מתקתק כבר ניהיה מאוחר .
וכעת .
הריח שלו עוד עליי,
למרות שהוא כבר הלך.
המבט שלו בעיניי
המבט העדין והרך.
הטעם שלו בפי,
המתוק הטעים כל כך .
הנשימות והלב פועמים
רגע בלתי נשכח
רגעים שתמיד חולפים מהר .
מנצלים כל דקה , עוד רגע יותר.
אתה זוכה באושר לחיות
ואני זוכה להרגיש ולהיות.
באהבה.
לפני 17 שנים. 19 באפריל 2007 בשעה 9:45
