|
|
|
מה עדיף:
לחיות לבד אך מסופק ושלם עם ההחלטות הקשות והנון-קונפורמיסטיות שלך, ולהגשים את עצמך כמו שתמיד חלמת (כלומר, במידה וממש מתמזל מזלך - כי יש גם סיכוי לא רע שסתם תישאר לבד)
או להישאר חלק מהחבר'ה, שזה גם מאוד-מאוד-מאוד חשוב לך, אך לצורך כך לעשות בדיוק את מה שהם עושים, גם אם זה ממש לא הבחירה הראשונה שלך לחיים, וזו בחירה שתלווה אותך למשך כל חייך - בין אם היא תעשה אותך מאושר או תאמלל כל יום שנשאר לך לחיות על הכדור הזה...
?
ואיכשהו, פשוט מעולה, ממש כמעט מושלם
והאמת זה כבר יומיים רצופים ממש מוצלחים בסה"כ 😄
אווירה מצחיקה בעבודה, ועוד ביוזמה של הבוס שזה ממש מוגזם לבקש ובכל זאת קיבלתי (חמסה טפו)
שיחה ממש טובה עם מר בחור
עוד שיחה טובה עם החבר הכי טוב מהתיכון
בכלל עוד כל מיני שיחות טובות
ותכנונים עם חברים בערך עד סוף החודש, שאללה יודע מתי אני אספיק
ועוד יש מצב לעבור דירה ולחסוך לעצמי כמעט אלפייה בחודש
רק שלא יהיו מחר תקלות כי אני אהייה לגמרי בעננים :)
לפעמים ממש בא לי לכתוב לאנשים...
"מקווה שלפחות הילד הבא יהיה דומה לאשתך."
Like, whaaaaaaaaaaat were you thinking....??!
ההרגשה הזאת.
ההבנה שתמיד אהייה חלשה.
שכל החתירה לחוזק ולעצמאות, ההתעקשות לעשות הכל לבד, בכוחות עצמי, לחרוק שיניים ורק לא לבקש עזרה....
אני לא אומרת שזה לא עובד לי.
הגעתי דיי רחוק יחסית לזמן המאוד קצר שעבר מאז שהחלטתי לאן ללכת.
אבל... אני מתחילה להבין שזה דיי מיותר...
אני פשוט לא סובלת לישון לבד בלילה..
עשיתי זאת.
וזה מרגיש מה-זה טוב!
כל כך הרבה יותר קל לי לפגוע בעצמי ולא במישהו אחר?
ז"א לדאנג'ן ולהוויה הבדסמית ולקהילה וכל זה, למרות שהיא קריפית לגמרי ויש פה ריכוז דפיקויות מאוד גבוה שמאוד לא תורם לאיכות הסביבה ולבריאות הנפשית שלי...
ובכל זאת.
משהו חסר לי.
אני מרגישה כ"כ פרווה בשנים האחרונות.
אמנם אני מאוד אוהבת את השקט והשלווה שלי, אבל זו הייתה צלילה מאוד חדה מכל הבלגאנים והריגושים והדרמות...
אני לא יוצאת בכלל. אני כ"כ career oriented שאני אפילו לא שמה לב לזה עד שאני לא חושבת על זה. אני כבר מדלגת על כל עדכוני המסיבות בספרצוף בלי להרגיש בכלל.
אפילו ויתרתי על הופעות שרציתי לראות השנה מתוך מחשבה שזה יפריע לי לעבודה באיזושהי צורה 😲
אני כ"כ מרוכזת בלהיות עצמאית ובלהצליח לבד, שממש נתקפתי פחד מלהיעזר או לעשות משהו במשותף עם אדם אחר...
אני אפילו בזוגיות של לבד. לא רואים שומדבר קדימה, כל אחד מתכנן את העתיד שלו ורק נחמד לנו לספר על זה ואח"כ לחמם אחד לשנייה את הגב בלילה. ואל תדברו איתי בכלל על ילדים.
לאן הגעתי? עד כדי כך קיבלתי טראומה מהזוגיות העקומה שראיתי בבית?
או מהסטטיסטיקות בחוץ? או שהתאכזבתי כל כך עד כדי אטימות?...
לא יודעת איך לקרוא לזה.
שאני לא מצליחה להתחבר לבחורות. זה פשוט לא עובד.
והבעייה שגם חנונים לא מצליחים.
במיוחד חנונים לקראת גיל 30 שפוחדים מהצל של האשה שלהם.
עוד דבר שלא חשבתי שיפחיד אותי בלהזדקן.
ג'אסט שוט מי.
הקונספט הזה, בכלל, של התאגדות לצורך חיזוק אמונה במשהו שלא ידוע אם קיים ולהמציא סביבו סיפורים ומעשיות ולנהל חיים שלמים על בסיס ההמצאות האלו.......
זה נראה בעיניי כל כך עצוב, זה פשוט פתרון לאנשים חלשים שלא מסוגלים לחיות בחוסר וודאות. הם חייבים תשובה לקיום שלהם, גם אם התשובה היא פרי המצאה של הדמיון שלהם או של אנשים אחרים.
ואני אפילו לא חושבת שיש לזה 100% קשר לחכמה, הרי לא חסרים אנשים חכמים שהם חלשים וחסרי אופי.
ומראש אני לא פוסלת קיום של שומדבר, שום ישות עליונה, אל או אלים או נגיד איזה ישו שהלך על המים, אבל מה --- הוא רק הלך על המים. זהו. הוא לא ביקש מכם להקים לו בתי מקדש ולהציב פסלים שלו ולומר 5000 פעם את השם של אמא שלו אם עשיתם את זה עם אשתו של השכן.
ועוד גרוע מזה - איזה אל מטורלל יבקש מכם לומר תפילת תודה לפני/אחרי בילוי בשירותים...או איך שזה לא הולך? או יגיד לכם אח"כ לשפוך 3 פעמים מים מאיזה קנקן על כל יד במקום לשטוף ידיים עם סבון כמו אנשים שפויים?
או הכי משכנע - ישלח אתכם להרוג את כל מי שלא מאמין בו, ואם גם תהרגו את עצמכם תוך כדי תקבלו בתמורה 72 בתולות...
נו....פשוט קונספט מגוחך.
אוטוטו עברתי את החצי
ואני עדיין ילדה
עם תובנות ונסיון וחכמה וכל השיט הזה שמצטבר כי...פשוט עובר זמן.
אבל ממש ממש ילדה
ומאוד קשה לי לראות את זה משתנה.
שומדבר לא משתנה מלבד חשק וסטייט אוף מיינד. וסביבה.
--------
לא בא לי זוגיות יותר. יש לאחרונה הרבה ימים כאלה.
שאני מרגישה בתוך זה ועם זאת ממש לבד.
ועובר איזה חתיך מולי ברחוב ומביט לי בעיניים עם רבע חיוך ואני כמעט יכולה לשמוע אותו חושב "עזוב אין לך אפילו מה לנסות".
ולא שרע לי בתוך זה ואף פעם אין מריבות, ממש אף פעם שזה כמעט הזוי.
אבל כמו בדה ז'ה וו חוזר לי ה..realization הזה של עד כמה אנחנו לא באותו מקום.
ולמרות התפיסה שזו השקעה לטווח ארוך... אני לא מרגישה שאני יכולה להגיד את זה בבטחון.
טווח ארוך. אין שום guarantee ואין שום תחושה, לא לפה ולא לשם.
זה מאוד משונה לי כי אני בדרך כלל יודעת.
אולי זה סתם שלב הכחשה...
אולי זה סתם עוד כזה יום.
-----------
מזל טוב לי מראש
