יצא לי לאחרונה לכתוב את סיפור חיי בקצרה.
אהבתי את מה שיצא, אז בא לי לשתף גם אם זה קצת חושפני.
זה אולי קצת ארוך, אז סורי מראש 🙂
חלק כתבתי בעבר, חלקכם יזהו :)
אתחיל בכך שאני נמשך לעולם השליטה מאז שאני זוכר את עצמי.
עוד כילד היו לי דמיונות ופנטזיות על שליטה, שלא באמת הבנתי את משמעותן.
כשהתבגרתי זה קיבל גוון מיני מובהק והבנתי שמדובר בצורך אמיתי, גם מיני וגם רגשי.
כמי שגדל כילד דתי, כמעט שלא נחשפתי לעולם המיניות, ובטח שלא הכרתי את המושג BDSM.
רק אחרי שהתחתנתי, לאט לאט, נפתח בפניי עולם שלם ומופלא של שליטה.
גיליתי שיש גם נשים שאוהבות דווקא את הצד השני את המקום של הנשלט.
עם השנים, ובמיוחד אחרי שלמדתי והעמקתי בהבנת הנפש והצורך, הצלחתי לזהות מאיפה זה נולד בי.
הבנתי שלשורשים יש חלק משמעותי בכך.
ברמה האישית והנפשית עברתי תקופות לא פשוטות גם בילדות וגם בבגרות.
היום אני יודע לומר שהן יצרו בי חור בנפש, מקום שלא ידע מנוחה, שחיפש שקט, ביטחון ורוגע.
ודווקא השליטה, באופן כמעט פרדוקסלי, היא זו שהצליחה להרגיע את החור הזה.
ובחזרה לעובדות...
זה התחיל בפנטזיות ואוננות, המשיך לפורנו, וגלש להתכתבויות.
אבל כאדם דתי נלחמתי בצורך הזה, וכמה שניסיתי “להיגמל” ממנו הוא היה חזק ממני.
מצד אחד הייתי תמיד המוצלח והפופולרי, מהמובילים בין החברים,
ומצד שני סבלתי בשקט מתסכול, מדיכאון ומתחושת תקיעות.
תכל'ס, עברתי דרך ארוכה בניסיון למצוא שלווה ואושר.
בין היתר הייתי אצל שישה מטפלים שונים.
ה’ חנן אותי באינטליגנציה רגשית גבוהה, שפיתחתי עם השנים,
למדתי לנתח את עצמי, להבין מה עובר עליי.
הייתי מגיע למטפל, מדבר, מפרק, מנתח יחד איתו.
התחבבתי מאוד עליהם במובן הזה, אבל עמוק בפנים עדיין לא הרגשתי שאני מצליח למלא את החסר או להתמודד עם הצורך הזה באמת.
כמובן שכל זה השפיע גם על הנישואים.
הצורך, התסכול, ההדחקה, הכול חלחל פנימה והקשה עליי להתקדם בתחומים רבים בחיים.
ואז, לפני כמה שנים, הכרתי אדם מדהים שלימד אותי דרך חיים אחרת לגמרי.
דרך שלא דיברה על מאבק או תיקון, אלא על הכלה.
הוא לימד אותי להבין מהו הצורך, מאיפה הוא נובע, מה זו בכלל מיניות, ומה מניע אותנו כבני אדם.
זו הייתה דרך חיים עמוקה ומאירה, שנתנה לי חיים חדשים.
התחלתי לפרוח.
להתקדם.
הגעתי לתפקיד סמנכ"ל בחברה גדולה למרות גילי הצעיר.
התחלתי ללמוד תחומים שתמיד רציתי ודחיתי, ובעיקר הצלחתי להתחבר באמת לחיים ולאושר.
התהליך המדהים הזה נפרש על פני כמה שנים, והיה גם תהליך זוגי יחד עם אשתי.
הוא לקח אותנו למקום עמוק מאוד, אבל גם פתוח, כן ואמיתי.
לאחר תקופה החלטתי ללמוד בעצמי את דרך החיים הזו כמטפל.
לא כי זו הקריירה שלי, אלא בשביל ההבנה, הידע והכלים שקיבלתי, כלים שהפכו לכלי נשימה לחיים עצמם.
למדתי להבין אנשים, לדבר איתם, להכיל אותם באמת.
זה פתח לי דלתות לא רק רגשיות, אלא גם עסקיות.
מערכות יחסים ועסקאות שנסגרו במקומות שאחרים נתקעו.
ושוב, במילים פשוטות: למדתי להכיל.
וכשמכילים באמת האדם שמולך נפתח.
זה קורה בלי מאמץ, כמו לפתוח ברז מים ולראות את הזרם מתחיל לזרום.
במהלך הלימודים למדתי גם את עולם המיניות לעומק.
הבנתי מה יוצר את הפנטזיות, את הפטישים, את המשיכות ואיך כל אלה הם חלק עמוק מהצורך בהכלה.
היום אני חי עם הצורך בשליטה בשלום.
מצאתי את הדרך להפוך אותו מצורך מתסכל ותוקע למוקד כוח פנימי, לכלי של חיבור, הכלה, ביטחון וחוויה מנטלית ומינית עוצמתית.
ומעבר לכך.
המסע שלי בדרך החיים שלמדתי נתן לי כלים חדשים כשולט.
היום השליטה אצלי היא לא רק סשן כזה או אחר, אלא חיבור, הכלה, עומק ויצירת חוויה מכילה ומרפאת, משנה ומעמיקה עבורי ועבור הנשלטת.
אז זהו.
זה בקצרה 🙂
דעתכם?