My book

אני מנסה להזכר..אני לא מצליחה..

אני חושבת שאף פעם לא הכרתי גבר שהייתי איתו ופשוט "היינו"... 

אני לא זוכרת מתי הייתי עם גבר שלא ניסה כל פעם "לעלות לשלב הבא", "להגיע ליעד", "לכבוש את המטרה".. והמטרה היא הייתה באופן גורף, הגמירה שלו...

אני לא זוכרת סיטואציות שלא הייתי צריכה לחשוב כל  הזמן מתי יגיע הרגע שאני אצטרך לעצור אותו..והוא יגיע... כי אין דבר כזה סתם להתנשק, סתם להתחבק, סתם להתלטף..לגעת ולחוות אינטימיות או אירוטיקה, ללא "חדירה למטרה", כשמטרה היא לרוב חדירה..

מהרגע בו נכנסנו לסיטואציה, אם זה כניסה לאוטו אחרי פגישה או אם זה שאנחנו על הספה אצלו בבית למשל, המוח שלי לא שקט.. אני לרוב לא נהנת מהרגע, הראש פשוט יודע שיגיע הרגע בו אני אאלץ לתת "ברקס", כי אי דבר כזה רק נשיקה, או ליטוף, או חיבוק..תמיד תהיה חדירה למטרה..

ולא שלא נמשכתי.. כן? או לא רציתי חוויה אינטימית או מינית... הייתי שם מרצון, הייתה שם משיכה, היה חשק...

אבל תמיד זה היה..

זה מתחיל מנשיקה.. ואז היד עוברת על החזה..

ואז מתחת לחולצה..

ואז מורידה את החולצה..

ואז מנסה להוריד את החזיה..וכל זה בדכ במהירות האור..

ואז היד הולכת למכנסיים, שלי..

פה בדכ זה השלב שאעצור..אבל אם לא אעצור- אולי (ולא תמיד) יהיה נסיון קל לגרום לי להנות...אבל ברגע שיבינו שזו משימה לא פשוטה, ושגם כל מה שקרה פה במהירות האור לא הספיק להכניס אותי למוד במילימטר, הסיטואציה תשתנה לכך שעכשיו תורו להנות..

אם ארצה.. כנראה תהיה חדירה של חמש שניות עד דקות ופאף החבוב נוחר...

אם לא ארצה, התחושה שאקבל והראש שלי יגידו -"טוב זה צריך לצאת איכשהו, לא? מסכן הוא סובל"..

לרוב זה יצא.. או שהייתי נוכחת ושותפה לזה שזה יצא, או שהלכתי כי דאג לתת לי את התחושה שהוא נורא מסכן וצריך לעשות ביד עכשיו כי אני לא נותנת לו לזיין אותי... 

אף פעם לא חוויתי חיבור..שקט..בגוף..בראש..פשוט להיות...

אף פעם לא הייתי בסיטואציה אינטימית בה הייתי נינוחה, משוחררת..

אף פעם לא גרמו לי להרגיש שנהנים רק מלגעת בי, או לנשק אותי ושזה לא "צריך" להמשיך הלאה.. 

ככל שאני מעמיקה בזה, אני מבינה שאחד משני דברים קורה... או שעוד לא פגשתי את החיבור.ים הנכון.ים לי.. או שכל הגברים שפגשתי בבונים מצויים.. או גם וגם?

כמזל אריה טיפוסי אני אוהבת תשומת לב

אוהבת לדעת שאני אהובה, טובה, מוערכת..

אוהבת לדעת שזקוקים לי, שרוצים בחברתי, שאני חשובה..

זה אפילו מעבר לאוהבת, זה צורך...

רוב השנים, יום ההולדת שלי היה סיבה למסיבה..הפקות, וילה עם בריכה, אלכוהול, חברות, חברים, חשפנים, מוזיקה, חגיגה..

השנה זה אחרת..השנה יש לי חשק להעלם.. 

מכונסת בעצמי, תוהה מה השגתי, משווה את עצמי לאחרים, לחברה, לסביבה הקרובה שלי..

לא מסופקת, שופטת את עצמי, מתוסכלת ולא מרוצה מאיפה שאני ביחס לאיפה שהייתי רוצה להיות..מיואשת, שהדברים לא תמיד תלויים בי וראבאק, בא לי קצת גלגלי עזר!! 

אני יודעת..זה תבוסתני, זה קורבני, זה לא פייטרי..

הייתי רוצה להיות יותר פייטרית, אבל לא תמיד אני כזאת.... 

אני בסך הכל משחקת עם הקלפים שקיבלתי ומנסה..מנסה לפתח את המיומנויות שהייתי רוצה שיהיו לי..זה לא קל.. לא אחרי 33 שנים שלמדתי אחרת...

כבר שנה פלוס אני פורמת קשרים שקשרתי כל חיי, הם סבוכים, הדוקים מאוד, היו פעמים שנראו לי בלתי ניתנים לפרימה...

שנה פלוס אני יוצרת סדקים וחורים בשריון הקשיח שבניתי ובנה אותי..

שנה פלוס אני מוציאה קוצים מהעור שלי, קוצים שחדרו עמוק עד הנשמה, נתקלת בקוצים שמסרבים לצאת, אבל מנסה, עם כל כלי שיש לי להוציא אותם.. 

הקוצים שהצלחתי להוציא השאירו פצעים.. גם בפצעים אני מטפלת, לוקחת בחשבון שיש כאלה שישאירו בי סימנים שכנראה לא ייעלמו לעולם, וזה בסדר, הם תזכורת...

אני מנסה להתרכז בלחיות, לא לשרוד, אלא לחיות..

בדרך שלי, בגילוי העצמי שלי, בקבלה והבנה שהחיים האלה הם לא חזרה גנרלית לפני המופע הגדול..הם המופע הגדול.. 

אני מנסה להוקיר תודה, לשים לב ולהתרכז ב"מה כן" ולא ב"מה לא"...

אני מנסה לוותר על מה שלא משרת אותי ולהעצים את מה שעושה לי טוב..

אני מנסה לגלות מה עושה לי טוב.. 

רוצה להאמין שאני קוצרת את הפירות, בדברים הקטנים, שאני משתפרת, שאני צומחת, שאני גדלה.. 

רוצה לסלוח לעצמי על הפעמים שאני מרגישה תקועה, לא מוצלחת, אבודה ולא שווה.. לחבק את עצמי ולהבין שגם מזה אני לומדת...

אין לי מילים גדולות לסיום, פאנץ או מוסר השכל.. 

רק יום הולדת שמח ילדה 

את תהיי לבושה בבגדים שאת מרגישה טוב בהם.

שאת מרגישה שאת הגרסה הטובה של עצמך.

זה כנראה יהיה עם נעל עקב גבוהה ושחורה שעליה את תהיי כמעט 1.80...

גבוהה, יותר מרוב הגברים בארץ לפחות...

 את תרגישי שהעקבים מיישרים לך את כל היציבה, שהחזה שלך בולט קדימה, שהכתפיים שלך נפתחות, שאת נושאת את עצמך בגאווה.. את תרגישי שהצוואר שלך נמתח למעלה וגם הסנטר, הראש כולו למעלה, נוכח , מסתכל בצורה ישרה על העולם וכל שדה הראייה פתוח בפניו..

 הישבן יזוז על העקבים בצורה נשית וסקסית שתבליט את האגן המושלם שלך..

הרגליים יכולות להיות חשופות, ישוויצו בציורים היפים שמעטרים אותן- כל אחד מהם סימן למי שאת כרגע, למי שהיית, למה שרצית..

או.. שהן יכולות להיות סגורות בטייץ צמוד שיבליט את שריר התאומים היפה שלך , את הישבן העגול והיריכיים הסקסיות שלך...

החולצה שתלבשי תהיה ללא מחשוף , או מחשוף חלקי, שירמוז על מה שיש מתחת- השדיים המושלמים עם הפטמות הורודות הגדולות והמתוכשטות, העור הנעים והרכותתת אוי הרכות שבאה עם זוג השדיים האלה..

הבטן בעלת העור החלק והנעים...המותניים שמתלבשות בידיוק בתוך היד בצורה מושלמת.. העצם בדרך למקום הכי אינטימי שלך, שקצת בולטת, רק טיפה..הטבור העמוק שדורש שיכניסו אליו לשון וילקקו אותו...

את תהיי עוצמתית...

השיער יהיה איך שבא לו , בגרסה הכי טובה שלו..כנראה שארוך פזור ומבולגן קצת.. 

העיניים יהיו מאופרות ותחומות בצבע שחור שיבליט את הצבע החום בהיר חרדלי שלהן, את הצורה הגדולה והשקדית שלהן, את המבט הטורף, המכיל, האוהב, הבוחן, הכל יחד...

השפתיים תהיינה מרוחות באודם טבעי, או כהה כמו דם שיצא מהוריד יש למבחנה ולא פגש חמצן.. מה שיגרום לך להרגיש שמסתכלים לך עליהן, שחושקים בהן, כשאת מזיזה אותן כשאת מדברת, בכל תזוזה שלך, חיוך או הבעה.. בניגודיות של האודם עם צבע הלשון הורדה שלך ..

את תהיי בלתי ניתנת לפספוס..

בלתי ניתנת להוריד ממנה את העיניים..

כל העיניים ימשכו ויתמגנטו אלייך..

כולם יחשקו בך ..

נשים..

גברים...

גברים ירצו לרצות אותך..

ירצו שתגידי להם שהם שווים משהו..

את תרצי שהם ירצו לרצות אותך כי זה גורם לך להרגיש חשובה, טובה ונערצת..

את תתמקמי בחלל ואת תהיי את עצמך...

את תעשני את הסיגריה שלך, תאפרי במאפרה עם אצבעות יד שמאל שלך, הציפורניים שלך ארוכות ומבריקות, כנראה בצבע חלבי טבעי, באצבעות מלאות טבעות כסופות.. כל תנועה שאת עושה היא אירוטית...

את תשתי מכוס הויסקי עם השפתיים הגדולות שלך שפת הגוף שלך הנוטפת ביטחון וסקס אפיל. .

את תצחקי עם חברות שלך וכל חיוך יהיה הרגע שלו חיכו כולם, תהיה את ההרגשה שיעשו הכל רק כדי שיגיע הרגע שבו תחייכי את החיוך שלך.. כמו שמחכים לגול במשחק כדורגל.. 

את תסובבי כל ראש..

את תהיי בלתי מושגת..

וזו שכולם ירצו להשיג...

יפנו אלייך בכבוד, בהערכה, בביטחון, בתקווה שאם את תעניקי יחס זה יהיה כמו לזכות במלא כסף או להגיע לפסגת האוורסט..

ואת תעניקי יחס, בכבוד, באלגנטיות, בשטותניקית שאת, בקסם שיש לך במילים, באיך שאת מתבטאת , באיך שאת חושבת , ברהיטות שלך, ובקלאמזיות שלך, בעממיות שלך ובצניעות שלך- את יודעת שאת לא יודעת הכל, במודעות למי שאת ולמה את מכילה בתוכך, במכלול, שיש בו הכל מהכל ורובו ממש ממש טוב, בזה שאת אדם, אדם יפה, מעניין, חכם, מצחיק, אהוב, אכפתי ומעניק כמו שהוא אגואסיטי והדוניסטי..

את יושבת לך בחלל.. 

מרגישה את המבטים..

סורקת את החדר, פוגשת מלא עיניים שפוגשת את שלך ונעצרות, כי אי אפשר לא להעצר עלייך

ואת מבינה - את מבינה שמסתכלים עלייך כי את משדרת משהו אחר..משהו שלא רואים כל יום..

כי יש לך כריזמה מטורפת, כי את לא מהחומר שנעלם בחלל- את מסמר החלל..

כי את נוטפת סקס אפיל, כי יש בך משהו מסתורי ולא ברור, כמו פאזל שמחכה שירכיבו אותו, כמו משהו שמחכה שיצללו לו לנשמה הגבוהה, המעניינת והעדינה שלו..

זאת את

ממני אלייך באהבה

כותבת את הטקסט אלייך ממני באהבה

לביאה קטנה...

כשגדלתי, כלביאה מתחילה בג'ונגל הזה שנקרא כדור הארץ..הלכתי לאיבוד...

התרחקתי מהשגר, מבסיס האם, הלכתי לשוטט לי בג'ונגל לבדוק מה בידיוק קורה פה...לביאה סקרנית...

לא הקנו לי את הערכים והמיומנויות להיות הציידת שנועדתי להיות.. נעלמתי...נעלמתי מהמוכר.. והכרתי מה שלגונגל היה להציע לי...

פגשתי הרבה חיות...

חלקן היו גדולות ומפחידות כך שהעדפתי לא להתקרב, חלקן היו שונות ממני כל כך שהמנגנונים שלנו פשוט לא תאמו... חלקן נבהלו מהחזות החזקה מבלי לדעת, שקיים שם משהו רך, עדין ופגיע...

אז ניסו לפגוע...וגם הצליחו..

פציעה על פציעה, שריטה על שריטה ..

מלקקת אותן וצופה בהן הופכות לצלקות עם הזמן..פוסעת בג'ונגל..גדלה לתוכו ובו.. עייפה וחלשה..

לביאה שגדלה בחשיבה מתמדת על איך צריך להיות ומה לעשות.. לביאה שגדלה להיות מובלת.. שהלכה אחרי ההמון, שלא הצליחה להבין מי היא, שלא הצליחה לגבש זהות...

אבל בפנים...

בפנים ללביאה קיים אינסטינקט חייתי... והוא חזק מכל מפגע שקרה בדרך.. האינסטינקט לצוד..

לאכול.. לשרוד..

להיות מסופקת... להצליח לכבוש...

לקלוט את הטרף ממרחקים...

להנעל עליו..

לארוב לו...

לבחון כל צעד שלו..

לחשב כל מסלול...

להרגיש כבר את הטעם שלו בפה..

לתקוף...גם אם זה אימפולסיבי, אינסקנטיבי...

הרי הצורך ההשירדותי חזק מהכל והלביאה צריכה לאכול...

לתפוס...

לחכות לאט לאט...לכניעה מוחלטת..

להרפייה של הטרף תחת הפה...

ולבסוף.. להרגיש את הסיפוק ..שהמטרה הושגה..

הלביאה עדיין מחפשת את זהותה.. עדיין מובלת.. עדיין לא מכירה ביכולות שלה, במי שהיא נועדה להיות.. מה שבטוח... הדרך לשם תהיה מעניינת ...