זה צריך להפסיק...
האובססיה אליו גדלה מדי..צריך להפסיק להאכיל אותה...
הבנתי כבר שלא יהיה בינינו משהו טוב, יותר מזה, הבנתי שלא יהיה בינינו משהו נקודה.
מסתכלת בשיחות שלנו בוואטסאפ, קוראת הודעות ישנות, מחפשת איפה זה הלך לאיבוד, איפה אני הלכתי לאיבוד...
הנטייה הטבעית שלי היא לחשוב איפה ומה אני עשיתי לא בסדר..
בדק בית זה חשוב..אבל כשזה הופך להיות כיסוח עצמי, זה כבר לא מסלול טוב...ואני תמיד כיסחתי את עצמי...
תמיד ביקרתי את עצמי, שפטתי את עצמי וחשבתי למה אני לא מספיק טובה בשבילו..או שזה לא מספיק טובה נקודה.
אני נכנסת, קוראת, בודקת אם הוא מחובר (אלוהים יודע מה זה יעזור לי, אני לא מתכוונת ליצור קשר), מתעשתת, כועסת על עצמי ומתנתקת..
ואז עושה את זה שוב ושוב.. כמות נאה ולא מבוטלת של פעמים ביום...
זה מפתיע אותי..
העובדה שאני עוד מוכנה לשתות מהמשקה קקי הכל כך לא טעים הזה שנקרא אובססיה... שאני לא מצליחה להשתלט על היצור הקטן שיש לי בפנים ששם אותי על ווליום נמוך ומשחק לו שם בלוח הבקרה כמו ילד בן 4..
מפתיע אותי לגמרי...
מצד שני, כשאני חושבת על זה לעומק, כמו שאני עושה תמיד, אולי אני נהנת קצת להיות בווליום נמוך ולראות איך ילד קטן משחק לו להנאתו...
מרגיש חי, נהנה מזה שהוא מרגיש מבלי לחשוב למה הוא מרגיש את זה... לילדים הכי כיף..
הם חיים את הכאן ועכשיו...