מאיפה להתחיל?
נתחיל מזה שלא הייתה לי מערכת יחסים ארוכה יותר מחצי שנה. לא הייתה. בחיים.
החיים עכשיו אחרים. אני מתחילה הכל מחדש... לטוב ולרע.
אני מרגישה שאני פשוט יותר מודעת לכל מה שלא בסדר בי.
בכל מקרה. איך מתחילים?
איפה מתחילה מערכת יחסים לא שוויונית. ובואו נסגור לרגע שזה מה שאני רוצה. אני לא מחפשת לוותר על העצמאות שלי, הקריירה, החיים, אבל גם לא רוצה שוויון.
אני יודעת איך אני מתחילה. בלהתמסר. ממש אבל. אין לי באמצע. או 100 או 0. ואני עוברת ביניהם יותר מידי מהר.
דווקא פה זה אולי יותר טוב. דווקא בבדסמ, לפחות חלק מזה, מתאים יותר. אני יודעת שיש פה שלא יסכימו, או לפחות מעדיפים לעשות את זה אחרת. אבל על זה אנחנו נקרא בבלוג שלהם. זה שלי פה.
הנה הבעיה. מה עושים כשאני על 100... אבל הוא מתקדם בקצב רגיל?
מה זה הקצב הרגיל הזה?
כאילו אני שמחה שאני יודעת איך אני מרגישה אותו בגרון, הרבה לפני שטעמתי את השפתיים שלו. זה הקטע שלי. וכנראה גם שלו. (או שהוא סתם מנצל אותי מינית. שזה סבבה, כרגע אני נהנית לזה, כנראה יותר ממנו).
אבל מה השלב הבא?
עכשיו נכיר? נדבר קצת על המשפחות והחברים שלנו? נחלוק כמה שיחות עמוקות וכאובות על העבר שלנו? נצא לסרט?
כאילו, סרט?!
לכו אצלי כמה פוסטים אחורה... אחרי הסשן (והסקס) שהיו בפעם האחרונה, איך אני אוותר על זה כדי ללכת לסרט?! (ולא, אין זמן בנוסף. זה אף פעם לא מספיק, אז אוטומטית זה במקום).
לא. באמת. תספרו לי. בבקשה.
הרי בשלב מסויים (איתו או עם הבא אחריו) אנחנו נצטרך לדבר על העתיד. או בכלל על משהו שאינו קשור לסקס או בדסמ. נצטרך לתכנן יציאה משותפת עם חברים...
אין לי פואנטה. אני לא בטוחה לאן אני הולכת עם זה... אבל זה בדיוק מדגיש את המצב.
לא יודעת איך מתחילים.
לא יודעת איך ממשיכים מכאן.
נ.ב. בבקשה תחסכו ממני את כל ה"את קודם כל בן אדם ורק אחר כך נשלטת". כאילו אם זה הדבר הראשון שחשבתם... אני כנראה לא מסכימה איתכם, או לפחות עדיין לא מוכנה לדעה הזאת... אשמח למשהו אחר.
ובכלל. אולי סתם בא לי תשומי. השולט שלי עובד ולא דיבר איתי מהבוקר.