ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

Shadowords

רגע של פריקה
לבן על גבי שחור
אתם לא צריכים לאהוב או להתחבר כי זה שלי
זה המקום שלי עם עצמי
לפני שנתיים. יום חמישי, 18 ביולי 2024 בשעה 21:22

 

התגעגעתי למיטה שלי. שוב עבר שבוע וחצי בערך מאז שישנתי בה בפעם האחרונה. כל פעם הכמעט שבועיים האלה לא בבית הופכים לקשים יותר ויותר. 

המדים נהיים בלויים יותר וככה אני.

זאת רק ההכנה אבל לדבר האמיתי.

לפעמים אני תוהה אם הבחירות שלי הם הבחירות הנכונות ולפעמים אין אחורה מהבחירות שלוקחים אבל מקווה שהפעם איכשהו הבחירה היא הדבר הנכון לעשות.

עוד שנה להיות רחוקה מהבית.

להיות אחראית על כל כך הרבה דברים ואנשים אבל יאללה אמרתי שאני עושה את זה אז אני הולכת לעשות את זה.

מקווה שיהיה שם מישהו למקרה ותהיה מעידה בדרך כי אני מרגישה אותה קרבה.

זה מתחיל ממעידה קטנה והופך לנפילה.

כל מה שצריך לפעמים זאת יד אחת להחזיק בה כדי לשמור על יציבות ולמנוע את הדומינו הזה מלפול.

השאלה של מי תהיה היד או האם היא תהיה בכלל?

 

לפני שנתיים. יום רביעי, 17 ביולי 2024 בשעה 1:33

 

המחשבות רצות ולא משנה כמה זמן יעבור הן יגיעו אליך. הן תמיד חוזרות איכשהו אליך, לשם שלך, המבט שלך, כל דבר קטן בך שכבר לא כאן.

היית במקום הבטוח.

נכון זה לא היה מושלם, אבל כשזה היה טוב זה היה מעולה וכשזה רעד טיפה זה קרס.

כל דבר קטן מזכיר לי משהו אחר בך, התחלנו בפסגה אי שם גבוהה למעלה בשיא השיאים. אני עדיין זוכרת את הפעם הראשונה של כל מה שעשינו.

אבל גם הפעם האחרונה חקוקה עמוק בתוכי והמבט שאומר שמה שהיה אינו. 

 

לפני שנתיים. יום שלישי, 16 ביולי 2024 בשעה 17:41

 

מכירים את ההרגשה שהולך לקרות משהו?

משהו לחוץ באוויר?

כולם מסתובבים ואין זמן לנשום

הרגשה של לילה לבן באוויר

איך נשארים ערים?

עצות יתקבלו בשמחה

וכוס קפה לא תזיק

 

 

לפני שנתיים. יום שני, 15 ביולי 2024 בשעה 21:11

 

אלה השעות שלי מה נעשה

לא יעבוד אחרת

אלה השעות המאוחרות אבל לא המאוחרות מדי

השעות שכיף לשבת בחוץ ולדבר

לעשות מבטים

לשמוע על היום של השני

להסתכל בעיניים

ואז מטח לקריית שמונה

מקווים שהכל בסדר ולא יצלצל הטלפון

ממשיכים לשבת

מחר אתה בבית ואני נשארת כאן

אתה בשלך ואני בשלי

עד ההודעה הראשונה שתישלח

ממי היא תבוא קודם?

זאת השאלה.

 

 

לפני שנתיים. יום ראשון, 14 ביולי 2024 בשעה 20:36

 

נסיעה שהתחילה באיחור. מהצפון הרחוק ועד המרכז. רק שנינו, לא ברור מה הולך שם אבל שנינו ברכב ונוסעים דרומה.

 

הוא ביקש שאבוא במקום מי שצוותה לו. הסכמתי, בסופו של דבר אנחנו חברים אז למה לא וזה לראות קצת יותר מהמקום הקבוע שאנחנו נמצאים בו.

 

המתח באוויר עולה ויורד בשלבים. מזל שהמזגן עובד אחרת הרכב היה יכול לעלות בלהבות מה שכן לא קורה כלום. מדברים, עוקצים ויורדים אחד על השנייה.. כמו תמיד.

 

רבים מי שם את המרפק במרכז על הריפוד הזה שיש ברכבים ואז לרגע הידיים נוגעות ואף אחד לא זז. הן אפילו טיפה משתלבות אחת בשנייה. זה נשאר ככה לכמה רגעים ואז מישהו מושך את היד החוצה והרגע נגמר.

 

ככה זה נמשך כל כמה זמן במשך נסיעה של 10 שעות. שנינו מכחישים את מה שקורה. שנינו יודעים שזה לא יעבוד והכל שאלה של זמן של מתי זה יתפוצץ ואם זה באמת יתפוצץ זאת שאלה של איך ואיפה.

 

מרגיש שחזרתי להיות בת 18 ויש בזה משהו נחמד. תמים מצד אחד ומלא מודעות בצד השני וכמובן שאין על המשחק. The players gonna play

 

 

לפני שנתיים. יום שבת, 13 ביולי 2024 בשעה 0:37

 

מה יהיה עם להעלות משהו בשעה נורמלית,

שעה שהיא לא לקראת זריחה או בשיא הלבנה,

שעה שהראש לא טרוד יתר על המידה והמחשבות רצות בשיא לכם מקום וכיוון.

 

מעל 24 שעות של ערות,

איפה המישהו הזה שיגיד שזהו, זה מספיק להיום,

עשית את שלך והגיע הזמן שנייה לנוח.

 

מילה טובה,

אפילו רק נקודה למחשבה ושיפור לפעם הבאה,

יד נוקשה ומלטפת,

מבט חם ובוחן

והצמד מילים ״ילדה טובה״ אשר נאמר מפיך. 

 

 

לפני שנתיים. יום חמישי, 11 ביולי 2024 בשעה 21:01

 

בא לי לפעמים להפוך את כל השולחן

לשבור את הכל

לצרוח על כולם

פשוט לאבד את זה.

 

אני רוצה להיות מסוגלת להוציא ממני את הכל במקום לאגור את הכל בתוכי, להנהן ולהסכים.

 

אני רוצה שיראו אותי

לא רק בגלל בגלל חיצוניות ודברים בנאליים

אלא בגלל מי שאני

 

אני רוצה שיראו מאחורי הבגדים, השיער האסוף, החיוך עם הגומה

 

שיתנו לי להתפרק,

לאבד את עצמי לשנייה

שימשיכו לעמוד שם למרות השברים 

שיגידו לי שהכל בסדר

ושכל מה שאני אצליח להגיד זה

״כן אדוני״

 

 

לפני שנתיים. יום חמישי, 11 ביולי 2024 בשעה 0:23


מה יהיה עם השעות שינה?

מילא זה היה בגלל סיבה טובה, טיול לילי, פגישה סודית ומרגשת, משהו שובר שגרה או כל דבר אחר בעל סיבה מתקבלת אחרת.. אבל לא.

רק אני עצמי והמשימות שעוד נשארו. 

 

נ.ב. 

עזבו אותכם שטויות בואו נראה מי עוד ער רגע לפני זריחה

 

 

לפני שנתיים. יום שלישי, 9 ביולי 2024 בשעה 20:42

 

״את מאיימת את יודעת. אנשים מפחדים ממך״

״ממני?״

״כן. ממך״

״למה ככה?״

״את שקטה, מופנמת וקשה להכיר אותך באמת. אני גם לא בטוחה שאני מכירה אותך. כולם מכירים בך צדדים שונים אבל אין מישהו שמכיר את כולך״

אני לא בטוחה איך להגיב לזה

״אבל את יודעת מה? ברגע שעוברים את החלק הזה ומורידים קצת את השכבות מגלים מישהי שמתמסרת במאה אחוזים ותמיד תהיה כאן אבל עד אז כנראה שלא יפנו אלייך.״

קרה ואנטיפתית זה מה שהיו אומרים, אולי הם צודקים אבל בו זמנית יש גם ההפך הגמור.

כמה שכבות יש לבנאדם עד שהוא מכיר את עצמו לגמרי? האם יבוא היום שאני אדע מי אני באמת?

 

 

לפני שנתיים. יום שני, 8 ביולי 2024 בשעה 21:07

 

הזוי שעברו שלושים יום

שלושים יום שהם חודש

חודש לא מציאותי

 

כואב לראות את הכל,

חלקנו חוזרים לחיבוק

חלקנו חוזרים ללבד

וחלקנו לא חוזרים

 

לא סגורה איך ולמה החלטתי לכתוב כאן פתאום אבל זה הרגיש נכון. אולי כי אם לא כאן לא הייתי כותבת בכלל.. אבל מי יודע..