ימים ארוכים וקשים עברו
ואיזשהו שקט חוזר
הרגשות והתחושות של לאבד אמון צצות שוב
ואיתם גם אלה שמאבדים בך אמון
שכחתי כמה התחושה הזאת קשה
קשה ובלתי נסלחת.
לשני הצדדים
אבל זה עורר בי המון תחושות ורגשות ששכחתי שקיימות בכלל.
גם אני טועה. ברוב המקרים לטעויות שלי המחירים כבדים
אבא שלי תמיד אומר ש "מושלם יש רק בקופת חולים"
ת'כלס הוא צודק
אבל כל סטירה כזאת בדרך
בין אם אני אשם ובין אם לא
גורמת לי לחשוב, לעבד ולהבין את הסיטואציה
בתקווה להיות אדם טוב יותר בסוף
כי לפעמיים המחיר הוא כבד
ואתה מבין אותו רק אחרי שאתה משלם אותו
בעיקר שאתה מאבד מישהו רחוק, רק שאתה לא מבין כמה הוא קרוב
השאיפה תמיד ללמוד מטעויות
לפעם הבאה להיות טוב יותר
בגלל זה אני תמיד המילים האחרונות הכי חשובות לי
מה שמסכם את מה שהיה
כי זה הרגע שמי שנמצא מולך זורק בלי פחד את מה שיש לו על הלב
את כל החרא
ואז אתה מבין בדיוק איפה טעית
איפה להשתפר
איפה בחיים סליחה לא תעזור
כדי להיות אדם טוב יותר בפעם הבאה
עוד צעד קטן במסע ארוך
שקצהו אינו נודע