פאזל מפיסות לא מתאימות

"בדרך כלל שאני לוחץ על הנקודה הכואבת אנשים צורחים מכאב, איך אתה כזה שקט"
ככה אמר לי המטפל שלי בטיפול אחרון אחרי שעיקמתי את כל הרגע כי מישהו הניח משהו במקום הלא נכון.
"אני מתנתק" עניתי לו. ושקעתי.

"ראיתי קולר שאני ממש ממש רוצה"
היא אמרה לי וסיפרה שהיא התביישה לקנות אותו
"בואי נלך ביחד, תנתקי את המחשבה על ההקשר ופשוט תזרמי"
נכנסו יחד לחנות כאילו מתעניין
המוכר שאל במה אפשר לעזור
"באנו לקנות ציוד לגורה החדשה שלנו"
"תתחדשו, בואו אני אראה לכם את האזור של הקולרים"
היא כבר ידעה לאן ללכת ועל מה להצביע כי הקולר שהיא רצתה בלט לה מרחוק
"את זה" היא אמרה לי – למוכר
"אה זה באמת יפה" הוא אמר תוך ששואל איזו מידה אנחנו צריכים
התשובה שנשלפה לי מהשרוול באותו הרגע
"משהו בערך בגודל שהצוואר שלה" אני מציע עליה
והיא נפכה לאדומה
והמוכר היה בשקט, רק הסתכל עליה בדיוק כמו שאני הסתכלתי עליה
הוא בחן וחזר למדף ואני המשכתי לחייך ולצחוק בשקט
"הנה, יש לנו גם רצועה תואמת"
"בטח בטח" השבתי לו, וחסכתי ממנו את השאלה הבאה "תביא את הקצרה ביותר שיש לך"
והיא רק האדימה יותר
ואני רק חייכתי יותר
"אתם צריכים עוד משהו אולי לגורה החדשה שלכם, אוכל? צעצועים? חטיפים?"
ידעתי שיש לי הרבה תשובות בשבילו שבעיקר יגרמו לי לצחוק, לה להיות מובכת
ולו לא להבין כלום.
"אולי יש לכם שוט רכיבה?" שאלתי
"אתה לא רוצה לאלף ככה את הגורה נכון?"
התשובה הראשונה שרציתי לענות לו זה "ברור שכן!"
אבל ראיתי את המבט שלה, ראיתי בראש איך מתקשרים לפיקוח העירוני
למשטרה, תנו לחיות לחיות...
"התחלתי גם להתעניין בסוסים לאחרונה..."
כולם חוץ ממני נשמו לרווחה
כל אחד ממקומו ציפה לתשובה שתשאיר אותו רגוע
"תרצו לפתוח אולי כרטיס מועדון?"
"אחנו לא מכאן... עברנו במקרה והקולר תפס לי את העין דרך חלון הראווה"
"אה שכחתי להציע לכם, תרצו אולי תג שם לקולר, עם מספר טלפון, אתם יודעים... אם תלך לאיבוד..."
הסתכלתי עליה, היא עליי
"אתה יודע מה, יכול להיות נחמד, תכתוב..." ואמרתי לו את הכינוי שלה בכלוב
"שם... מעניין לא שמעתי קודם, זה אומר משהו?"
רק בלב שלי אמרתי שזה אומר הרבה
אבל היא ענתה לו את הפירוש של השם, מי כמוה יודע יותר טוב
"ואיזה טלפון?"
"תרשום את שלי... שאם היא תלך לאיבוד שיתקשרו אליי"
ואני שוב מחייך אליה
הוא חיבר את התג לקולר ושלח אותנו לדרכנו
יצאנו החוצה ואז...
"דיפנדר.... דיפנדר...."
הקול של המטפל הפריע לי להתנתק מניסיונות שלו להרגיע את הכאב
"אז לא אמרת לי איך אתה מצליח לא לצרוח כשאני לוחץ לך על הכאב"
קמתי מהמיטה, הרגל הרבה פחות כאב, כמעט והכאב נעלם
פתחתי את הדלת, הסתובבתי אליו
אני מסתכל עליו ואנחנו מחליפים מבטים רגע לפני שאני נכנס למעלית

מתנתק עניתי לו...
פשוט מתנתק