פאזל מפיסות לא מתאימות

"נו, יש חדש?"
היא שואלת אותי תוך שיחת חולין בארוחת ערב במסעדה
המסעדה הומה אדם באופן יחסי לתקופת קורונה
אני מתעלם מכולם, מכל רעשי נקישות הסכו"ם, הצלחות והכוסות
"חדש באיזה עניין?"
אני יודע בדיוק מה מעניין אותה אבל תהייתי אם היא פתאום מתעניינת בפרויקט שאני עובד עליו
"נו אתה יודע... איתך ועם האתר" היא מסתכלת מסביב לראות שאף אחד חס וחלילה
לא שם לב שהיא אמרה "אתר" כאילו כולם יודעים בדיוק למה היא מתכוונת.
התשובה שלי הייתה קצרה אבל ארוכה
היא גררה שיחה על ההתרחשויות כאן
שלי כאן
אני מנסה לספר לה מה שאני יכול
היא יודעת שאני לא יכול לספר לה הכול
היא מבינה שבסופו של דבר מדובר באינטראקציה עם אנשים
שלעיתים חולקים איתי דברים שהם לא רוצים שיצאו החוצה
ואני מחויב לכבד את הפרטיות שלהם
בין אם הם היו אורחים לרגע
נשארו לכמה רגעים
או עדיין קיימים

"אבל, ידעתי שקל זה לא הולך להיות"
אני מסכם את זה עם עוד כמה משפטים שנשארו ב-4 עיניים

אנחנו מסיימים את השיחה יחד עם החשבון שהגיע
אנחנו נכנסים לאוטו והיא שמה מוזיקה
כל אחד מאיתנו צף במחשבות תוך שהוא מעכל את האוכל
המחשבה שהולכת איתי היא שזכיתי
זכיתי באישה הונילית שלצידי
ביכולת שלה להבין את הצרכים האלה שבוערים בי
וזורמים לי בדם
להאמין בי אמונה אמיתית ומהלב
שכלום לא יפרק אותנו
היכולת שלה להיות קשובה לחוויה שאני עובר
לשבת שם ולנחם ברגעים קשים
רגעים קשים שלא קשורים אליה
או חוויות טובות שלא קשורות אליה

היא קוטעת לי את חוט המחשבה
"אל תייאש, היא תגיע בסוף והיא תהיה הכי מאושרת שיש"
היא אומרת לי ושמה לי את היד העל הרגל
דווקא שהיא אומרת את זה, זה הכי אמיתי
היא מכירה אותי
לטוב ולרע
היא מכירה את הקריזות שלי, את השטויות שלי, את הפאקים שלי
ואת הטוב שיש בי. את כל הרצון.
את האדם שאני.
לפעמיים בצורה כל כך טובה שאני נבהל
כשהיא אומרת את זה
זה נטו הלב שלה
זה נטו מכוונה טובה שאני אהיה מאושר
ועוד מישהי שהיא בכלל לא מכירה
שתהיה מאושרת
לא פחות