בין כל ההמון שאנחנו פוגשים בדרך
לפעמיים יש אנשים שמשאירים עלינו חותם
בין כולם, מעטים האנשים שהופכים משמעותיים
ורק בודדים נצרבים בזיכרון
להיות "הבא בתור" אחרי מישהו
לפעמיים זה מקום לא קל
לפעמיים אותו אחד שגר בלב שלה קודם
השאיר חור ענק של געגוע וזיכרונות נעימים בראש וחוויות משותפות
גם בחלוף הזמן, תמיד הוא ישאר שם
מקום טוב ב"היכל תהילה" של הלב
הראשון שהיה כל כך טוב ונעים
וכל הבאים אחריו יעמדו להשוואה מולו
מול הזיכרון שהוא הותיר אחריו.
אני מידי פעם שומע על כאלה, וזה נעים לדעת איזה ערך וחותם אנשים יכולים להשאיר עלינו,
את המשמעות של הקשר הזה
האינטימיות והשייכות
היכולת של אדם לרצות לתת ולקבל אדם אחר כשהוא מכניס אותו לתוך חייו.
ואתה מסתכל
ומקווה
לקבל גם מקום של קבע באזור הזה של הלב
כהווה ועתיד
אבל
לפעמיים הוא משאיר טראומה שדורשת ריפוי
ריפוי שלוקח זמן כדי להחלים
ולמרות ההחלמה הוא נשאר בתור זיכרון שנצרב בראש ובלב
ושנוגעים בזכרונות הם הם צפים שוב,
כי לרוב הם לא מחלימים, רק נשארים במקום שקט וחבוי.
עכשיו אתה הופך להיות חלק מהליך הריפוי
חלק מהשקט
להראות לה שיש דרך אחרת
להעניק לה ההפך מכל מה שהוא או אחרים עשו והשאירו
שאפשר לגרום לפצעים פתוחים כאלה להגליד
ולהיות כנה ולהגיד שישארו צלקות
ולהיות כנה עם עצמך ולדעת שזה חלק ממנה
שזה חלק מהנפש שלה
הנפש הזאת שזקוקה כל כך לחיבוק גדול ועטף
להיות "הבא בתור" לפעמיים זה לא קל
כל אדם הוא שונה מהאחר
כל אחד מביא איתו משהו אחר
לטוב ולרע
התקווה להיות תמיד טוב בדרך שלך
כי אם זה שנמצא שם בתור "היכל התהילה" של הלב
הוא נמצא באגף "העבר"
ואתה נמצא כאן, בתקווה להישאר באגף "ההווה והעתיד"
או לאחרת
להיות זה שמראה דרך אחרת מהקודם שצרב לה לה כאוס
בגוף, בלב ובנפש
בדרך שלך
בתקווה להישאר
באגף של "ההווה והעתיד"