פאזל מפיסות לא מתאימות

שהראשונה שאמרה לי בפעם הראשונה "סף הכאב שלי מאוד גבוה"
אני לא יודע אם היא רצתה שאני ארגיש שיש לי אתגר
או שהיא רצתה להחמיא לעצמה
אני רק נעמדי מולה שהיא ישבה על הספה
שילבתי ידיים, הראש נטה לצד ימין וחשבתי
לא רציתי למנוע ממנה את חושת הגאווה שלה ואת הרצון לאתגר אותי
ידעתי שבעוד רגע שהיא תתפשט
אני אתחיל במלאכת החקירה שלי
לגעת בכל מיני נקודות בגוף
ובאותו הרגע אני אתחיל ללמוד את הכאב שלה דרך הגוף והנפש שלה,
דרכם ולא דרך האגו 
ידעתי שלא משנה איפה אני אגע באותו רגע, תמיד זה לא יכאב לה
אבל הגוף והנפש
הוא עובדים לבד ומזזים את עצמם ברגע שמשהו לא נעים להם או כואב
וכך היה
היא נשכבה לפניי, כמעט עירומה לחלוטין
הידיים שלי על הבטן שלה כדי לשאוב ממנה אנרגיות
לאט לאט אני עובר עם היד בכל מיני נקודות לאורך הגוף שלה
לחיצות חלשות, חזקות, מעט צביטות
הראש עוקב אחרי תנועות הגוף שלה
אחרי מה שהעיניים של משדרות
אטבים מונחים בכל מיני חלקים בגוף
צובט בנקודות שונות
אטבים מקבעים את עצמם לעור
מסיר אותם בדרכים שונות
והגוף מגיב מעצמו לכאב
לצריבה
נאקות כאב
תזוזות בלי נשלטות באי נוחות
זה כבר לא היה משנה מה היא תגיד
כאב לה.
בפעמים ראשונות, אני מעדיף לא להגיע למקומות גבוהים בכאב
אני אוהב לבנות אותו
לאט לאט
להכיר לה את הכאב שלי בדרכי
ולהכיר את הכאב שלה לי בדרכה
לאתגר אותי?
אני אאתגר אותה!
בסופו של דבר הייתי מרוצה מהתוצאה
"אז... הצלחתי להכאיב לך קצת היום?"
אני אומר לה בטון שואל / מופתע / ציני
והיא פשוט הייתה בשקט
רק מתחברת לכאב

בבוקר למחרת קיבלתי סרטון קצר
"תראה מה עשית לי!!! זה עדיין כואב!!!"
היא אומרת לי בחיוך אדיר ומתוק תוך שהיא מראה לי סימנים כחולים על הגוף שלה
מבית היוצר שלי
ואני פשוט הסתכלתי על הסרטון שוב ושוב ושוב
מתפוצץ מאושר
ומלא גאווה ממנה
עם חיוך גדול ודבילי שהיה מרוח לי על הפנים
כל היום