אחריך אל תביט ובמופלא אל תציץ

אני: איך המלחמה הזו העצימה את תחושת אובדן האמת העובדתית. הא ? פשוט אין מצב לדעת, להבין, מה הגרסה הנכונה, של מי הגרסה הנכונה. עשרות מאמרים, ניתוחים, פרשנויות, כל אחד מכיוון אחר, כלכלי, מדיני, פוליטי, חברתי, צבאי, בעברית, ערבית מתורגמת, פעם של אהוד יערי וההמשך של יחזקאלי... איך אני לעזעאל מחבר את זה לעלילה אחת, שבאמת התרחשה? וזה רק קרה, הרגע...מה יהיה עם כל יום שעובר ?

היא: ב-72 אחרי מלחמת יום כיפור לא היה אותו הדבר? לא כולם רחשו וגעשו? (מורידה חולצה פתאום, נשארת עם תחתונים וחזייה בצבע שחור מדהים).

אני: אבל לא היינו אז, את עושה את הדיון מהמבט של היום, אחרי שפירשו את זה אלפי פרשנים ונכתבו אלפי ספרים, זה גם פוסט מודרני. בואי תגידי לי, בבקשה, מה קרה במלחמה הזו? ספרי לי עכשיו, מה היה ? את יודעת מה, אני כבר נותן לך הנחה - רק מי התחיל. הם עם החטיפה? הניו-יורקר פירסמו היום (לפי תרגום של גלובס לסוכניות הידיעות אז זה גם עבר פרשנות) שאנחנו חיכינו כדי להתחיל לפי הוראה אמריקאית. אולמרט ועם ישראל אומר שהם התחילו. נסראללה אומר אנחנו. כרמון אומר הכל רוסיה. כולם מסכימים שאירן. מי התחיל ? (נעה מולי בחוסר סבלנות לרגע, מתעשתת).

היא: אולי תדליק מזגן... למה זה משנה לדעתך מי התחיל ?

אני: את רואה, את פוסט מודרנית שלא מודעת כבר. הסיפור העובדתי האמיתי לא משנה לך כלום !! אני לא יכול לחיות ככה. 100 ומשהו חיילים נהרגו, 50 ומשהו אזרחים נהרגו. אני חייב נקודת אחיזה. אמת אחת. מתחנן.

היא: ראית איתי ביחד את התמונות של שעה 08:00 בבוקר. בדיוק באותה שניה הכל נדם. זו
אמת עובדתית מצויינת להיאחז בה. מצולמת, מתועדת. בלתי ניתנת להפרכה. כמעט מתמטית.

אני: בחרת גם אמת מנחמת יפה שלי. אבל אם אני מקשה עליך, אז את חייבת לצרף לי עוד עובדה אחת קטנה, שתתחבר לנרטיב - לסיפור. בלי נרטיב הרי אין דיון פוסט-מודרני.

היא: נעים עם המזגן. תיכף יהיה לי קר. נגיד שהחייל אורי גרוסמן ז"ל נהרג. זו גם עובדה מוחלטת. עכשיו יש לנו סיפור עובדתי לא נתון לויכוח. לפני יומיים נהרג החייל אורי גרוסמן והיום ב-08:00 בבוקר נדמו התותחים. מה שביניהם זה נרטיב שייכתב על-ידי כל אחד. לאורך הדרך יהיו עובדתות מוסכמות - אבל הסיפור עצמו, זה יהיה תלוי...

אני: דווקא אותו בחרת. את יודעת כמה אני אוהב את דוד גרוסמן. הרי יום לפני הוא שלח מכתב עם בולי ועמוס ועוד אחד שאני לא זוכר כדי שלא יכניסו עוד חיילים. ואפילו פעם נפגשתי עם גרוסמן, בשבוע הספר, הוא חתם לי על "ילדים זיג-זג".

היא: באמת ? אורי גרוסמן זה הבן של דוד גרוסמן ?

אני: כן.

היא: סתם נזכרתי בשם מהחדשות. אני תמיד נסה לזכור לפחות שם אחד, כדי להרגיש שזה לא חולף לי מול העיניים. מנסה להתגבר על האדישות.

אני: סתם רציתי להתפלסף ועכשיו נהיה עצוב.

היא: למעשה אתה חווה שני אובדנים כרגע. אחד של הבן של הסופר שאתה אוהב ואחד של האמת העובדתית.

אני: לפחות יש לי את השקט מהתותחים. גם אחי אשתו ואחותי וכל הילדים לא ינחתו שוב לשבועיים. את יודעת מה ? זה גם מנחם מה שבחרת. כי לפחות מי שיכתוב את הנרטיב זה דוד גרוסמן.

היא: (מורידה את התחתונים) אני הולכת לשירותים. יש לי פיפי אמיתי לגמרי. לוחץ מהמזגן וכל המים, שתינו 2 ליטר בשעתיים...זה בריא. נראה לך שהוא יכתוב סיפור כזה ? אולי כתבה בעיתון, ראיון אצל יאיר לפיד מקסימום.

אני: לא משנה רגע. תראי מה זה. דוד גרוסמן היקר, כמו כל השמאל, פשוט לא נשמעו במלחמה הזו והנה הלך לו הבן. את יודעת למה לדעתי ?

היא: (חזרה לספה בסלון, החזירה תחתונים). למה ?

אני: כי כמו שגדי טאוב כתב בYNET, השמאל מרוב שיח על "רב תרבותיות" שכח שגם יש אמת עובדתית לפעמים - מרוב שהם עסוקים בשיח על רב תרבותיות הם שכחו לדבר עם המציאות. יש להם רק את המציאות של השיחה עם עצמם. כי הם לא בדקו לרגע אולי נסראללה הוא איש רע. פשוטו כמשמעו. הם היו עסוקים בלבדוק את עצמם בשיח שלהם על הייצוג שלו כשאיש רע. כשאתה מדבר כל כך הרבה שנים רק עם עצמך,על "הייצוג", אף אחד כבר לא מקשיב. זה כבר לא מעניין. בגלל זה השמאל נעלם במלחמה הזו. הוא פועל לפי דפוסים של תגובה אוטמאטית, כי אין לו שיחה עם המציאות המשתנה יותר. אז מה שיוצא, זה שבעצם הפוסט-מודרניות הרגה את המאמינים שלה.

היא: בולי שלך הרי מגדף את ה"רב תרבותיים" ב-"כלה המשחררת". הוא עושה מהם צחוק. פרופ' בן ארצי והוא באונירסיטת חיפה העבירו הרצאות עוינות נגד התפיסה הזו של השיח הרב תרבותי. אפילו את המילים שמשתמשים בהם אותם "היסטוריונים חדשים" בולי עושה מהם צחוק. אז איך זה שאותו בולי נמצא בשמאל, שעסוק רק בעצמו ובשיח שלו עם "הייצוג" ויחד עם בולי, על אותו מכתב חתום גם דוד גרוסמן - ואתה מאשים אותם בניתוק ? אולי אנחנו אשמים ששוב לא הקשבנו בזמן ? אולי בגלל שכל כך קל למכור לכולם את העובדות הפשוטות "שנעלמו לך מהעולם" אז גם כל כך קל להיות עדר מובל לשחיטה בלבנון ? הרי זו עובדה שדווקא המודרניות היא זו שהביאה לפיתוח טילים ואטומים ומלחמות עולם. נראה לי.

אני: אולי.