אחריך אל תביט ובמופלא אל תציץ

לפני חצי שעה בערך התקשר אלי לקוח. איש יקר. ב-20:00 בערב התברר שהפסדנו לו תיק של כמה מיליוני דולרים טובים (בשבילו זה לא נורא וגם הסיכון היה מחושב). ומיד חשבתי, להתקשר ב-23:00 בלילה, הביתה, בכל זאת אני לא פסיכולוג וגם אם הייתי יש שעת טיפול. יש משרד - וגם שם הגבולות גם ככה פרוצים (מגיעים בלי פגישה, מאחרים, נכנסים מיד למשרד וכו...) - אז איפה הגבול ? זה אני שמאפשר את זה בהתנהגות ? מצד שני - לגיטימי. בכל זאת מיליוני דולרים לא מפסידים כל יום. גם אם יש גבול זה מקרה לפרוץ אותו.

ואז עלתה בי מחשבה - בכלוב הנפלא נתקלתי בתופעה מרתקת שקשורה בגבולות. נראה שבהגדרה של הגבולות יש חלוקה די דיכוטומית: אלה שמגדירים יבש (דם, ילדים, הפרשות) ואלה שהיצירתיות נובעת מהם בהגדרה. עכשיו בדקתי שוב והתברר שאין קשר בין היצירתיות הכללית בפרופיל לבין היצירתיות בהגדרת הגבולות.

ואז כבר אי אפשר להתעלם שאנחנו אחרי מלחמה שכולה על גבולות. גיאוגרפיים זה ברור. אבל יש שם עוד גבול - יותר יצירתי - הניסיון של ה"עולם המערבי" להגביל את היכולת האטומית של אירן. להגביל התפתחות טכנולוגית של חברה תרבותית. יכול להיות דבר כזה ?

לדעתי אין משהו שמבדיל את המין האנושי באשר הוא, מהחיותיות (מהטבע) מלבד הרצון להתפתח טכנולוגית. (צריך להרחיב על זה פעם אחרת). אבל בכללי - למה אנחנו מתפלאים שכותצאה מההגבלות אירן מגיבה כמו חיה ? למה להתפלא שקביעת גבולות חד צדדית מצידנו יוצרת חייתיות פלסטינאית ?

אז לפי הרטוריקה, אם ביני לבין שותפתי יש גבולות - יש הגבלות - מישהו הרי מונע התפתחות כאן. ונניח שזה בהסכמה - אז מה ? גם הסכמה היא הגבלה. זו המהות שלה - שני הצדדים מסכימים להגביל אחד את השני. לחשוב לחשוב. גבול - קצת היפוך של הבלגה. המילה עצמה מובילה אותי לחשוב שחלק בלתי נפרד מההגבלה מחייב הבלגה. כן. וגם יש במשוואה תמיד מישהו שהוא מוגבל. כל כך שלילי זה נשמע - מוגבל. ויש מגביל - כל כך סמכותי. אפילו בתור אדון אין לי רצון לסמכותיות.

ואם יש גבול ? פורצים אותו. זה חיובי? לפרוץ? לא. זה יותר רומנטי. כל כך רומנטי.

מסקנת ביניים: גבולות מונעים התפתחות. מנוגדים לאופי האנושי הבסיסי - זה שמבדיל. להגביל זה סמכותי מדי. להיות מוגבל זה שלילי מדי. לפרוץ זה רומנטי. לא רוצה גבולות.

אפשר לחיות ככה ?

הכל מתרסק לי. חונכתי לתוך גבולות. הבסיס רעוע. תהיה אמיץ. כן. תציץ. תציץ. הנה תיקו. תנבע. תבחר כל פעם מחדש. תפרוץ כל יום (תמיד מזהירים מהפריצות - זה נוח לכם, הא ?).

קשה. אפילו לטעם הטוב שלי מספרים שיש גבול.

אז הפסדנו תיק.