אולי כבר כוס קפה שחור
חזק עם הל, ריחני כזה, עם נוכחות
כי אין לי סבלנות לחכות
ומפעם לפעם אני מתגעגע לריחות של בורות.
ואולי כבר הפוך חזק בלי קצף
בלי תחתית וגם תעיפי לי מהעיניים את הסוכר החום
כי אין לי סבלנות לחכות
ומיום ליום אני מתגעגע למרקם של הכלום.
ואולי כבר תביאי לי כוס תע עם נענע
בספל זכוכית גדול ושקוף, כן, בודאי שעם תיון
כי אין לי סבלנות לחליטות
ומשעה לעשה אני מת מגעגוע לרגעים שעשויים משגעון
תביאי קולה, מים, פאנטה לימון
לא בעצם תפוח, טעם מי גילוח, תביאי כבר בטעם מלון
שיהיה עוגת שמרים בצד, תביאי תביאי, אל תעשי חשבון
אל תפריעי לי לרוות את השקט, את הפעימות של השמש
את הירוק בעיניים, את הנוף של הים התיכון
אני כולי כבר שתיה, לגימה של רצון
תזרימי לי רק עוד רגע, ממש עם זונדה
דם של סוסים אל הוריד
ותצלמי אותי מרחוק דוהר על כביש פקוק, זקוף וטבוע במיצים
ואל תתקמצני, יש מספיק מקום ברטיס זיכרון.
לפני 18 שנים. 16 באוגוסט 2006 בשעה 20:33