אחריך אל תביט ובמופלא אל תציץ

אני נעדר כרגע.

אני נעדר אנרגיה להמשיך ולעבוד.
אני נעדר יכולת לנוע קדימה בלי הססנות.
אני נעדר רגשות מספיקים כדי לאהוב ולהרגיש נאהב.
נעדר אומץ להישיר מבטים.
אני נעדר מהתכנסויות חברתיות או משפחתיות מעבר לחובה הבסיסית כדי לא לשרוף קשרים לגמרי.
אני נעדר רצון להמשיך ולהתלבט.
אני נעדר רוחניות שתקדם בברכה את תקופת החגים.
אני נעדר פרספקטיבה לגבי הזמן וחי במונחים של עוד יום אחד.
אני נעדר קיצוניות כדי להיות בדיכאון ולשקוע.
אני נעדר כסף כדי לקנות את האושר הפשוט.

וכן, אני נעדר כל אמונה במונח "לחפש את עצמי".

אז איך אני מפסיק להיות נעדר בלי לחפש. גם אם הייתי רוצה לחפש, אז אני חייב רמזים. לפחות חם או קר. ואני לא יודע מי נמצא איפה שאני כדי לתת לי את הרמזים. וגם אם אני יחפש אין שום ביטחון שאני ימצא.

אולי אני יפרסם מודעה ("מבוקש חי") בליווי פרס למוצא. כן. זה רעיון מצויין - ככה גם לא אצטרך לחפש אותי וגם תהיה מוטיבציה לאחרים למצוא אותי. אבל אז אני צריך לרשום מי אני בהודעה, מתחת לכותרת "מבוקש חי". חתיכת עבודה כשאתה נעדר. אין לי את מי לשאול.

אני יכול בינתיים למצוא תשובות במסמכים ישנים, תמונות מהעבר, דברים שמתארים אותי - אבל זה מסוכן, כי עלולים למצוא אותי בזמן אחר. ובגלל שאני נעדר אני לא יכול להחליט אם עדיף לי להימצא לפני כמה שנים.

אם רק היה לי מסמך מתעד מהתקופה האחרונה. נעדרתי הרבה זמן. אין מכתבים, תמונות, שירים וכיוצא באלה שכתבו לי.

אין לי ברירה. הכל קשה מדי.

אני ממשיך לקוות שפתאום שאני יופיע בדלת.