קטנטונת

החגורה התרוננה בעת שצלפה בישבנה החשוף, בגון השני.

"מה אמרנו?" הוא לוחש, אף פעם לא צועק, מאיים וחדור מטרה

"לא להתחצף" היא אמרה, דמעות גדולות זולגות על לחייה

"ומה עשית?" שואל, גם כן בלחישה ארסית וכועסת 

"לא התחצפתי!" היא זועקת, מחפשת מפלט מעצביו הרופפים

"לא, עשית יותר גרוע. הבכת אותי בפומבי, מול כל העובדות שלי."

"*כל* העובדות שלך... בוא, יש לך שתיים." היא מגלגלת עיניים דומעות, חיוך מטופש ומרדני מרוח על פניה.

עיניו רשפו אליה והיא צחקה - צחקה! - כאשר הצליף בה עוד פעם

צחוקה התגלגל עוד ועוד "אוי, העיניים של ליאור כשסטרתי לישבן שלך מול שתיהן... " היא ספק צרחה ספק צחקה כשהצליף בה פעם נוספת. 

"נגיע לארבעים בקצב הזה,..." הזהיר אותה במסווה של הרהור, וראה את הצחוק בעיניה עוד לפני שפרץ משפתיה הבשרניות "מה? מה כל כך מצחיק?"

"ארבעים זה כמעט חצי מהגיל שלך... " עיניו ירו גיצים - זהו! לצחוק על גילו זה השיא!

היא לא יכלה לשבת בנוחות שבועיים לאחר מכן. 

לפני שנים רבות, הייתה נסיכה

היא הייתה עגלגלה ומגושמת, אבל טובת לב וחייכנית

יום אחד הטילו עליה קללה וברכה -  היא עלתה במשקל, ונהייתה יותר עגלגלה

שדיה התמלאו וכל חזיותיה לא התאימו

ישבנה תפח והתעגל

מותניה קצת התמלאו, אבל היא בכך זאת אהבה את עצמה כמו שהיא

כי גוף כמו שלה אין לאף אחד או אחת, כי כל אחד ואחת שונים אחד מהשנייה 

וכך היא חיה לה, מאושרת בחלקה, העגול והיפה והמגושם והמחייך

עד עצם היום הזה

בשניות. מספיק רגע אחד של חוסר ריכוז והכל נופל, כמו מגדל קלפים רעוע, כמו עלה נידף ברוח, כמו גל על שובר גלים 

מתנפצת למיליון רסיסים

בשניות 

וזה מזכיר לי שיר שכתבתי אי אז באשפוז 

היא שורטת וצווחת 

צורחת ומקיזה דם

זועקת 

בוכה ומתייפחת 

זועקת קינה 

זועקת נקמה 

זועקת לרחמים

לחמלה 

ילדה קטנה 

שעברה גיהינום 

כלואה בזיכרון

שהודחק ונשכח 

ילדה מנומשת, מנומסת

עם שיער כמו של דורה

צורחת ובורחת

אבל בכלא של מוחה אין לאבן לברוח 

אז אין ברירה 

אלא להמשיך לצרוח

המאבק בין להיות קטנה לבין להיות בראטית.... אוף! 

כן, אני זונת צומי היום - מה תעשו לי? 

הלוואי

הלוואי והיית כותב לי שירי אהבה, כמו שאני כותבת לך 

הלוואי והיית חונק אותי במיטה, ומתייחס אליי באגרסיביות 

הלוואי והיית שמח על הזמן, ולא היית לחוץ ממיליון ואחד דברים 

הלוואי והייתי יכולה לתת לך את כל מה שאתה צריך ורוצה, בעולם הגשמי והרוחני 

הלוואי והיית אומר לי כמה שאני יפה לא רק כשאני מבקשת או שואלת 

הלוואי והיית אומר לי, כמו בשיר אהבה, כמה אני דומה לאש 

כן, אני רוצה שתהיה יותר פואטי 

אבל אני יודעת שאתה אוהב בכל כך הרבה שפות אחרות, אז אני כותבת את השיר הזה בשביל המילים שלא נאמרו. 

מוקדש לאחד שאבוי ולא אעצבן אותו