הדברים היפים שהיא לפעמים שוכחת… הקמטים הזערוריים לצד עיניה הצוחקות כשמחייכת…גומת החן השמאלית שלה…
הדברים הקטנים בחיים…
לחם טרי עם ריח משגע, משגע….
עם גבינה צהובה ועגבניה חמוצה בשתיים בלילה…הכי טעים בעולם..אחרי זיון
מטריף,
אחרי שבקושי אפשר לשבת על הישבן הדואב עם סימני ההתמסרות שלה עליו..סימני הלקיחה שלי…סימני הנתינה שלה…
אחרי ההתרגשות שבקביעת גבולות שטובים לה..שנכונים לה… שבוחרת אותם… גבולות שהם שלה ושלה בלבד ולא ספיחים של נורמות שנדבקו בה…
אחרי ש"מותר" ו"אסור" מקבלים משמעות שונה.. מילולית יותר… אסור הופך לקשר סביב פרקי הידיים… מותר הופך לתחושת החירות שבבחירה… שביכולת להבחין….להכיר..
אחרי שבתוכה שם עמוק עמוק בפנים ..בווגינה שלה, יש פעימות שהולמות בקצב אחיד עם הלב…
להשתטות אחרי מעמד מלא יראת כבוד, התרגשות וכאב..
לחבק אחרי דמעות..
להירדם בחיבוק עוטף …
להעיז לעצום עיניים ולהניח ראש על כתף… בשלווה.
לקום ביחד לקפה של בוקר.. הכי טעים הקפה הזה…
להתלוות אליה לטיול עם הכלב…
להקשיב לחיוכים שלה…
הדברים הקטנים בחיים…
שמזכירים לה שאפשר גם אחרת..
אם היא רק תזכור לראות אותם….
לפני 17 שנים. 25 באפריל 2007 בשעה 15:22
