ניצוצות

זמרת אתיופית שרה במערכת שלי, את אותם המקצבים שאפשר לדמיין כשחושבים אתיופיה ומוזיקה יחדיו, העיבוד, זורם, סוג של ג'אז, אבל פחות אקראי.
החלתי תהליך של לסדר אחרת את הסביבה שלי. אני רוצה וצריכה צבעים, צבעים חמים , שעוטפים ונותנים תחושת ביטחון. האזור שלי. אני צריכה את ה"לבד" שלי, בלי הפרעות מיותרות שחוזרות ונשנות על ידי גורמים אחרים. וזה לא קורה. זה מעצבן. מגדיל את הוריד במצח לנפחים שלא ידע בעבר. אחרי הרגעות קלה מהדרמה המטופשת אודות דבר יותר מטופש, מתחילה לשנע. החפץ הזה לפה וזה לשם. יוצרת אזור מבודד של בלאגן שיוחזר אחר כבוד למקומו הטבעי, אך במיקומו החדש, לאחר שאעשה פה מהפכה. אני רוצה לעשות פה מהפכה. נמאס לי מהשגרה של הכלום שלי. מצאתי תוכן. אני בתהליכים. אז יהיה טוב. אני מוצאת את עצמי. אבל הסדר, או ליתר דיוק, הבלאגן האינסופי שמציף את הממלכה שלי לא גורם לי לרצות להחזיק בה או לשרוץ בה מאיזה סיבה שלא תהא. אני צריכה ועושה. סדר. הולכת להפוך סידרי עולם.
רק שיהיה לי גב. להזיז לסדר לנקות.
אני לא מאמינה בעבדי ניקיון.

הסדר שלי זה הנימים של הסביבה פה.
שיחתתי אותה.
מרדתי בה.
שנאתי אותה
ועדיין שונאת
כמו שאני מתריסה מול החיים שלי ואומרת להם לכו תזדיינו.
רוצה לחיות אחרת. ועושה. לאט אבל עושה.

זה טוב לשנות.
change is good

אוי אם הייתם יודעים כמה זבל אצור ואגור בי, שאני צריכה לשחרר. פשוט להרפות. גם בנשמה. גם במציאות.
כאילו שהנשמה שלי אומרת לי שאני הולכת לעבור שלב. עוד מדרגה שאני חותכת, ברגע שאני מבינה שהדרך היא לא כל כך נוראה, כמו שהפחדים שלי רואים אותה.

****************************

שטפתי
הרבה הרבה ג'יפה ועוד היד נטויה, והגב שלי שבור.
מנוחת הלוחמת (בלכלוך ובגלגוליו)

***************************