ניצוצות

אני שוב פעם כאן
רק לא יודעת למה
העצבות תופסת אותי בלילה
ואני נוזלת בעצב
המוח לא מבין על מה עצוב כל כך .
אולי נמאס לי כבר שהחלומות שלי,
כבר לא החלומות שלי.
שהכל נדפק. שכל התכנונים הלכו קפוט.
שאני צריכה להתחיל את ה-כל מהתחלה.
שהחתול שלי מסתכל עלי ולא מבין למה אני בוכה. או למה הפנים שלי חמוצות רטובות ומאדימות.. כשאני ככה.
הוא רק עושה לי עיניים. בחתוליותו הרבה.
אכלתי סרטים בחיי כבר מפה עד הג'הנה.
אכלתי פרידות שבירות לב, ושבירות כלליות אלו ואחרות.
אני לא יודעת מה אני עושה פה... שוב פעם.
כבר לא יודעת באיזה טעם אני רוצה את האהבה שלי. שתבוא כבר. שתבוא. נמאס לי להתאכזב כל פעם מחדש.
כל הסיפורים האלו שמאכילים אותנו מקטנות, על ההוא וההיא שחיו באושר בלה בלה בלה עד עצם היום הזה.
נמאס לי. לא רואה את זה קורה.
לא רואה כלום קורה.
ונמאס לי.