ניצוצות

סתם עובר עלי ערב מלא בהרהורים.
פעם ראשונה ששמתי לב כמה שאני מסוגלת לטחון כשרע לי
הדבר הראשון שאני עושה כשנופלת עלי עצבות זה לחפש את הhigh הכי זמין בסביבה. הווה אומר אוכל.
פויה לי , פויה.
אבל הבטן דורשת את ליטרת הבשר שלה.
תוהה אם מהשחיה תגיע הישועה.
****

הגוף שלי מכור לסיפוקים והנאות. זה מה שהוא. מכור. נרקומן של פינוקים ואהבה.
אה לא. זאת אני (?) . אולי..

*******
הגעתי לגיבוש עם עצמי, שBDSM זה סקס. (די תשבעי!)
כמו שאני לא רוצה להזדיין עם מי שלא נמשכת אליו, למה שאני אעשה את השאר איתו.
פויה

ואיך אפשר להתחיל להגדיר בכלל למה אני נמשכת. או שזה שם או שלא. לא בהכרח מראה. יכול להיות אפילו ריח. אבל אני מיד יודעת את זה
כן או לא
שחור / לבן


ואחרי שהמשיכה באה או עוברת. אני צריכה להחליט אם אני רוצה. שחור / לבן מספר שתיים

אז מה היה פה
נמשכת: כן/ לא
רוצה : כן/לא
אז אני צריכה כן פעמיים (ואני מבטיחה לכם שיש לזה ביטוי בשפת מכונה מחשבית)

אז אם הוא או היא עברו את שני המבדקים הללו, והחלטתי שאני רוצה עוד.
איך לעזאזל אני אמורה להשפיל אותם ולעשות מהם אפסים קטנים אם מעמדם עלה בעיני ?

עכשיו הם אמורים להרגיש מלכי העולם כי אני חושקת בהם?
זיבי (פארדון לה לנגוויטש)
זה לא עובד ככה
לא בפנטזיה
במציאות?

****
קיבינימט עם הסאדו הזה.
איך אפשר בלי הסאדו הזה?
אני כל כך רוצה להיות ונילה...
אבל לא יכולה
אולי כן?
אוף
מה שבטוח זה שאת הגלידה שלי אני אוהבת פיור ונילה.
אולי כל דבר אחר לא?
אולי אני סתם קינקית
מה זה אומר בכלל
אוף
לעזאזל

ומכל החרטא שהעולם שופע בו
דווקא זה מטריד את ליבי.
אני שתמיד התרברתי בליברליזם שלי, ובתפיסות עולם פתוחות על סקס
מתלבטת מה לעזאזל מדליק אותי
ואולי זו תקופה ששום דבר לא עושה את זה.