ניצוצות

לאט לאט, הסמרטוט הרטוב, סופג אל קרבו את האבק. שאריות האפר, שעפו אל עבר, מגיעות את סוף דרכן , כשהן נסחטות מהסמרטוט בכיור.
מנקה. מכוח אל כוח. בין לבין בוהה. נחה.
מתמכרת אט אט לברק שנישקף מהרצפה... מנקה כל שלב בתריס.... אפילו בחריציו.
הניקיון מתפשט, ואני המפיצה אותו.
לאט לאט הלכלוך מתאסף בניקוז הביוב...
אני מרגישה את הרצון שיהיה פה סדר.
להשליט שלטון שררה ביד רמה. כל דבר ייסוג למקומו הטבעי, אחד על המדף, אחר באשפה.
אולי אסדר את המדפים... מחדש.
כל החדר עבר מהפך. הוחלפו צדדים, לשם החתמה במגע ידי. עשיתי. הזזתי. קבעתי. החלטתי.
אני רוצה את זה ככה, אבל בעצם אני רוצה את זה אחרת
אני רואה את הסביבה שלי נעימה. רוצה אותה שלי.
צריכה לשלוט בה. לעצב אותה
להמיר אותה
למקום קצת יותר מוצלח, אולי קצת שמח. (למרות שהשירים עצובים עכשיו ברדיו, הזכרונות שממררים לי את הנשמה. האכזבה. כל מיני דברים גלובלים חצי עמוקים חצי טיפשיים, שמציפים לי את המוח כשאני עושה וויש וויש עם המגב)


***או כן
שכחתי
ההורסוקופ שלי הבטיח לי אהבה בסופש.
אני מקווה שהוא לא התכוון עם הסחבה...