צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ניצוצות

לפני 14 שנים. 7 בספטמבר 2009 בשעה 9:02

עצבים,
עצבים,
עצבים הרסו לי את הבוקר.
עצבים,
חמו?רים,
גועלים הרסו לי את הבוקר.


טוב משוררת אני לא יהיה. אבל כל הדם המרוקאי שלי בוער לי באוזניים כרגע
הסיבות שמורות במערכת.
העצבים לא.
לשחרר. לשחרר. לנשום, לנשוף.
להוציא עשן מהאזניים. בפומבי. יענו, על גבי הבלוגסעמק.
לעשן משהו, שלא יצרח לי הגוף הזה וישבית את נשמתי
ללטף את החתול כל פעם שעובר לידי. היום נתן לי נשיקה בשפתיים - או שאני גנבתי אותה, כשהוא הסניף את הקפה משפתיי...
להשתגע, להתחרפן, להוציא עצבים בטריקה, ולנסות להבין מחדש איפה אני עומדת, ממה אני מתעצבנת, ומה אני רוצה. או לא רוצה.

לנסות לראות מעבר לאדום בעיניים.
להבין שאני בנאדם ושזה קשה. שלא בזין שלי לנטרל את זה.כי זה חרא לשמור בבטן.
אני נדלקית יותר מהר ממה שאני כבה.
אללה בחתי.
או איך שלא כותבים את זה.

לדעת שמתי שהוא אני ארגע.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י