ניצוצות

החלטתי להתלבש על הספריה שלי, ולהכנס בחומרים כתובים שזרוקים להם בניילוניות רבות, ופשוט תופסים מקום על המדף, בלי שיהיה סיכוי קלוש שאעיין בהם, אם בכלל זה יעניין אותי אי פעם שוב.
אבוי. כמה זבל מצוי בנילוניות האלו.
ואני מעבירה את הדפים חיתוך , ומסתכלת על הכתוב, וחושבת לעצמי, אח, כמה חרא (כלומר, ידע...) עבר לי בראש, מה הפלא שנדפק לי ככה המוח.
ותוהה לעצמי כמה נשאר מהידע הזה עוד נשאר שם... מה שכן אני מחייכת לעצמי כשעוד דף נגרס לו, להנאתי הרבה....