ניצוצות

חבק אותי חזק, ואל תתן ללכת.
אל תתן לי ללכת, לתוך הגועל של נפשי.
חבק אותי חזק, אל תתן לשקוע, בתעתועים כימיים שבמוח.
כבר אין מי שיוכל לשחק בי, ושרפתי את ארון המשחקים.
אני את הגבולות של עצמי כבר היפלתי, אלף ואחת ואולי אפילו עוד כמה פעמים.
כדור ועוד כדור, ועוד כואב לי , כאב מעוות וחולה, כאב נטול רסן. איך זה תפס אותי בביציי בלילה , כשנטפתי כמו ברז מחובר הישר לכינרת של דמעות.
וסתמתי את החור הזה שבדלי הנוזל עם הכדור הרלוונטי הראשון שמצאתי.

ושכחתי כמה אני, זו אני.
ושכחתי איך זה להרגיש את העומק, של האינסוף הריקני.
לא רוצה לזכור, והנני ר י ק ה כשניתן לשכוח.
אני שניצל בקצביה.
או משהו בסגנון.
ואיזה קצב לא ברור עובר עלי עם סכין ומנקה חלקים פגומים/פגועים של בשר חשוף.

ועוד מעט יהיה לי הכוח
להמשיך לשכוח
את שהייתי
ואפילו,
את
מה
שהיה.