ניצוצות

פאקינג חמש בבוקר, וכבר כמה ימים טובים אני מכירה את השעה מקרוב. אני מהרהרת לי בזמן שעבר מאז שהגעתי ל"כאן".לא מתייחסת אליו מהבט של שינויים, אלא מההבט שתוהה למה לכל הרוחות האתר הזה עוד מושך אותי.לא בהיבט שיפוטי הוא טוב או רע. אלא, בזמן הרב שעבר ואני עדיין מוצאת פה עניין.
"אני" השתנה הרבה ועדיין הוא אני.
ומה שיפה הוא שאני עדיין סוטה, בדרכי הייחודית.
מן שלווה שבה אני יודעת שהעולם הזה לא ישתלט על המציאות שלי, אלא רק יאפשר לי לקחת אותה למקומות מעניינים. עוד דרך לבצע איתה משהו. ודרך לא רעה. זה לא כל המציאות, רק חלק ממנה. יש בחירה במינון המתאים לכל אדם.
היה איזה דיוצ'יק די מעניין לא מזמן בצ'אט, שבשורה התחתונה שלו דן בסוגיה של איך אדם יודע / מבין אם הוא שייך לסטיה הזו, ואם כן מאיזה כיוון שלה. אני הבעתי את דעתי בעניין, וטענתי שזה לא שהבדסם מגדיר את האדם (ואת התנהגותו) אלא שהאדם מגדיר את הבדסם בהתאם לרצונות ולתשוקות שלו.כי זה מה שיספק אותו. ותאכלס מה שיספק אותו זה מה שידליק אותו.וזה מה שיהיה לו נכון.
ובתוך הידיעה הזו אני שלווה, ובמובן מסויים, אפילו שלמה, עם עצמי And I like it...