ניצוצות

אני שוכבת במיטתי כאובה ודואבת, מרגישה איך הגוף שלי נכנע אחרי יום עם מאמץ קצת לא שגרתי עבורו. כל החוליות הכואבות, השרירים שהתאמצו להם.
זה לא כיף, זה בטוח. אבל מה שמחזיק אותי ברגעים האלו זו הידיעה שזה יעבור. מחר מחרתיים. כמו כל דבר בחיים האלו, גם זה יחלוף.

במחוזות אחרים, חוסר ידיעה מציק לי, מוציא אותי מאיזון מסויים, וכל זה מתחבר לתחושה של עצבנות. לא נעים/כיף/נחמד. מאיפה אני מוצאת את הסבלנות הזו, אני לא יודעת. בעה. לא כיף, ולא נעים.

האבק הזה מריח זוועה. הדלקתי מזגן על קרור. זה לא כיף!!!!

אני מתעדת להגיע מחר, וכמו תמיד, הבעיה הצפויה מראש היא מה אני אלבש. עניין הבגדים יכול לשגע אותי. הרגיל שלי זה ג'ינס וחולצה, אין לי סבלנות לשיגעונות האפנה וגם לא היתה לי כזו. הסגנון של החולצה משתנה, וכשבא לי לדפוק הופעה, אני יודעת לעשות זאת. אבל ראבאק, אין לי כבר מה ללבוש ממסיבה למסיבה.

יעבור.