ניצוצות

לא יודעת מה נסגר איתי ועם הוצאת בלוגים כפולים. כאילו שבראשון אני יודעת מה אני רוצה להגיד, אבל רק בשני זה יוצא. פתאום אני יושבת וחושבת ואז באה לי המחשבה התהומית האמיתית שעוררה בי את האימפולס לכתוב, או סתם תהומית חדשה.
קמתי בשש עכשיו כמעט שבע, ולא ברור לי עברה אאוט אוף דה בלו כמעט שעה.
מתי שהוא התחשק לי לעשן סיגריה, ופתאום עלה במוחי הטעם של עשן סיגריה או הריח, או זיכרון של עישון.
הדבר הכי מצחיק זה שאני לא מעשנת ניקוטין. ואם כן, אני צריכה השראה ממש טובה, ואז זה כבר יכול להיות בשרשרת.
הקיצי שלי היה אתמול אצל רופא קיצים אבל עדיין התכרבל לידי בלילה, ועשיתי לו ים של נעימי בפרווה של הבטן. הרך הכי רק שיש.
אני בכלל לא בקטע של בני אדם אני... תנו לי חתולים, תנו לי כלבים, כל החיות המתוקות שלוקחות בסיבוב את בני האדם מבחינתי. ועדיין מידי פעם מתפלק לי, ואני חשה רצון בתקשורת אנושית (לרוב חולף מהר).

שקט. אני צריכה שקט. אני תמיד צריכה שקט. איכשהו תמיד יש יותר מידי רעש סביבי (או אנשים שדואגים לייצר עבורי אותו) וכל מה שאני רוצה ברגע נתון זה שקט. והרבה ממנו.

אבל הדבר הכי מעצבן בחיים שלי כרגע הוא שאני צריכה כסף. אני לא מדברת על עשרות אלפי שקלים (לא שהייתי מתנגדת). אני יודעת שאם אני אעבוד במקביל לעיסוקיי הנוכחים זה יגמר ברע. שאני לא יכולה להרשות לעצמי שיגמר ברע. שאסור לי לסכן את מה שאני עושה, ושגם ככה אני בקושי מסתדרת עם זה. .אבל אני צריכה כסף, ואני מתגעגעת ברמות קיצוניות לעצמאות נשכחת. אז כך שאני תקועה במילכוד.

שבע בבוקר. אסור לי להציק לעצמי על הדברים האלו עכשיו.
חוזרת לנחור היום עוד יהיה ארוך.