החתולה שלי מגרגרת כשמלטפים אותה. לפעמים היא נותנת לי ללטף אותה בבטן, ואז הגרגור מעמיק, כמו מנוע קטן, כאילו היא עומדת להמריא.
אחרי שנפרדנו בצהריים חטפתי התקף בהלה. אולי רק לי היה כיף? אולי בשבילו זה היה בינוני וסביר? אולי הוא לא ירצה להמשיך?
ואחרי כמה דקות של בלגן בראש כתבתי לו את זה.
אני פה, הוא כתב. אני לא הולך לשום מקום.
ואז התכתבנו המון. על מה שהיה ומה שעוד יהיה ועל סתם שטויות. והרגשתי שהוא מבין, ממש מבין, כמה אני הפוכה. ושאכפת לו.
ומתישהו אמרתי לו, הבטחת לנשוך אותי. למה לא עשית את זה?
והוא אמר לי, בטח שכן, נשכתי אותך.
ואני לא מצליחה להיזכר בזה.
והוא כתב כמה מילים על מה שהיה, וקראתי ויש גם שם עוד דברים שאני לא זוכרת.
ואני חושבת שבשילוב עם הטמטום שנפל עלי בצהריים והעובדה שנפלתי למיטה לשלוש שעות, בלי הכרה, כנראה שהייתי בסאב ספייס, שוב. ולא ידעתי.
כבר הרבה זמן לא עשיתי כלום. לא פגשתי אף אחד, לא התעסקתי בבדס"מ בכלל. אולי שנה וחצי? אולי קצת יותר אפילו. אני מרגישה כאילו אני מתחילה שוב, ונזכרת איך זה. כמה זה פאקינג טוב.
ועכשיו, בגינה עם סיגריה וחשיכה, עוברים בי הבזקים מהפגישה שלנו, ואני יושבת ומחייכת לעצמי, ומגרגרת כמו חתולה שמחה.
ליטוף בבטן, זיון בתחת, מה זה משנה. העיקר שכיף.