בחיים לא חשבתי שאני אסתכל על אישה ככה.
כאילו, באמת, זה לא היה על הרדאר שלי.
ואז היא הופיעה מדריכת הכושר שלי. גוף חטוב, שיער קצוץ, נוכחות של מישהי שיודעת מה היא שווה. לוק קצת גברי, מדויק, עם עיניים רכות שמפתיעות אותי כל פעם מחדש. משהו בדיסוננס הזה… גברי אבל נשי, קשוח אבל נעים פשוט מדליק אותי.
היא לא מנסה להרשים, והיא לא צריכה.
איך שהיא עומדת, זזה, מתקנת אותי עם נגיעה קטנה בגב זה מספיק כדי לשלוח לי דחף קטן בבטן.
וזה מצחיק, כי אני אף פעם לא נמשכתי לנשים.
אבל פתאום אני מוצאת את עצמי מפנטזת.
לא דווקא עליה, אלא על מישהי כמוה.
אני מחפשת אישה שנראית גברית. כזו עם ביטחון, הליכה של מישהי שיודעת להוביל. מישהי שמנהלת את העולם בחוץ בעבודה, ברחוב, בחדר הכושר.
אבל כשהדלת נסגרת מאחורינו… שם אני רוצה שהיא תדע לשחרר.
שתיתן לי להוביל. שתוריד מגנים, תתמסר, ותן לי לקחת אותה בדיוק לאן שאני רוצה.
אני ביישנית, כן. לפחות בהתחלה.
אבל כשמישהי כזו תיכנס לי לחיים אני מבטיחה להפתיע אותה.
היא תיכנס בתור מי שמובילה… ותצא כזו שגילתה כמה נעים זה להיכנע.