כאן כותבת בעונג

אני שולטת בקצב.

לא צריך מילים מיותרות, אתה כבר יודע.

המבט שלי מספיק כדי לגרום לך להתיישב ישר,

החצי־חיוך שלי מספיק כדי לגרום לך לרצות להוכיח את עצמך עוד קצת.

אני רואה את זה עליך…

איך הנשימה שלך משתנה כשאני מתקרבת,

איך הידיים שלך מתכווצות כשאתה מחכה,

איך כל הגוף שלך דרוך לפקודה שלא נאמרה.

אני נהנית להשאיר אותך שם, תלוי,

לשחק בך כמו מיתר שאני מחליטה מתי להדק ומתי לשחרר.

כל תזוזה שלי היא מבחן בשבילך.

לפעמים אני נותנת לך רמז קטן,

לפעמים אני פשוט מסתכלת עליך בשקט,

רואה איך המחשבות שלך נעלמות אחת־אחת,

נבלעות בתחושה הזו של להיות שלי.

אתה לא צריך מגע כדי להרגיש,

העונג שלך נבנה בציפייה,

בתשומת הלב שאני בוחרת לתת לך,

בידיעה שאתה משרת אותי, גם בדברים הקטנים ביותר.

וכל פעם שאני מעניקה לך פירור נוסף,

אני רואה איך זה מציף אותך מבפנים,

איך אתה נאחז בזה כאילו זו האוויר שלך.

וזה המקום שאני הכי אוהבת-

כשאתה כולך שלי,

כשאני מחזיקה את כל הכוח בידיים,

וכשאני יודעת שאתה לא רוצה להיות בשום מקום אחר.