Fuck me

של לא לרצות להזדיין. כל התפאורה כבר מוכנה, הזין, השוט, הקולר, הגאג. ופתאום לא בא לי.

לא קרה לי עד עכשיו שהגעתי עד לרגע שבו מתחיל הכיף ואז נגמר העניין מבחינתי. לא רציתי להמשיך. לא איתו.

רציתי את הבעלים שלי בחזרה. כמו כלבה שיוצאת לטיול עם מישהו אחר, ומחכה לרגע שתחזור לידיים שלך. אז אתה משחרר את הרצועה. נותן לי לרחרח גברים אחרים, להזדיין איתם, להיות שלהם ללילה. כי אתה יודע שאני חוזרת אליך בסוף, על ארבע, כמו כלבה טובה.

אף פעם לא חשבתי שאסרב לסשן, לא משנה מי עומד מאחוריו, ואתה הוכחת לי שזה מאד משנה, כי כשאתה בצד השני של הזין, זה שונה, כי אני חוזרת להיות הילדה הקטנה שלך, רק שלך. 

למגע שלך, לקול שלך, לכעס שלך, לאהבה שלך, לאצבעות שלך, לויברטורים שלך, לבית שלך. התמכרתי אליך.  התמכרתי לבעלות שלך עליי, לידיים שמכאיבות, מלטפות, ודואגות ומכות. לשפתיים שלוחשות לי מילים מטריפות. ולעיניים שדורשות שאביט בהם. 

כמה אני מכורה אליך מאחד ועד לקעקע שרשרת ברזל מעל המפשעה, שם ליד הכוס. כדי שתזכיר לי תמיד למי הוא שייך, שהוא אף פעם לא היה שלי, שתזכיר לך שתוכל תמיד לעשות בי כרצונך. 

כמה אני מכורה.

הוא זורק אותי על המיטה ברגע שנכנסים לחדר, בלי אזהרה מוקדמת, בלי מילה אחת מיותרת. ידיי נקשרות עוד לפני שאני מספיקה להבין מה קורה, ואז הוא מתחיל לגעת, אני אוהבת את זה שהוא לא עדין איתי, פשוט גס, אלים, ולוקח הכל. בלי לשאול. מכאיב לי בפטמות, מצליף על 2 פלחי הישבן וחודר לתוכי. 

החדירה הכי קשה לי, הכי מפחידה, ואני אוטומטית זזה, אבל הוא רק מהדק את אחיזתו בצוואר, אוהבת שאתה מכריח אותי להילחם על כל נשימה, לופת עד שהראייה מטשטשת. ואז משחרר. ואני כל כך אסירת תודה על האוויר. 

הגוף שלי הופך לשק האגרוף שלך, אגרוף, מהלומה ומכה, וחוזר חלילה. מוריד אותי עד לרצפה, למקום הכי נמוך.  ומכריח אותי להסתכל לך ישירות בעיניים. 

תסתכלי לי בעיניים כשאני מכאיב לך כלבה.

תסתכלי לי בעיניים כשאני מזיין אותך זונה.

ואני רק רוצה לעצום עיניים. ולצוף.

אבל אני מחזיקה אותם פתוחות, בשבילך.

שישי נראה כל כך רחוק. אני רוצה לישון ולהתעורר ביום שישי, אף פעם לא הייתי טובה בדחיית סיפוקים.

אני צריכה סשן שיפרק אותי, יכאיב לי, יגרום לי לייבב, לבכות ולצרוחת ואז לנחות ישר לידיים של דאדי. לומדת להיכנס לאחרונה לתפקיד הקטנטונת. תמיד הרגשתי בנוח במשבצת הזאת, אני גם קטנה בגוף וגם אוהבת להיות ילדותית, לחייך בתמימות שניה אחרי שעשיתי משהו מאד שובב, אני אוהבת את איך שהוא מביט בעיניים הנוצצות שלי, שוקל אם להצליף או פשוט לדחוף את הזין שלו עמוק לתוכי. 

Daddy.

 Make me your's. 

Please?

I need u. 

את המקום הבטוח שלי, רק רוצה להתכרבל לצידו בזמן שהוא משחק לי בכוס, ראשי מתחכך בכתפו, ואני משמיעה קולות חלושים, יבבות, גניחות, והוא ממשיך, ואני גומרת איתו כמו שלא גמרתי מעולם. 

ואז בלהט הרגע, אני גומרת בלי לבקש רשות, באותו הרגע האצבעות שלו יוצאות, והיידיים שלי הופכות אותי על המיטה, מצליפות בישבני, ואני צועקת לו שזה היה בטעות, שלא התכוונתי, אבל קשה לי לדבר כשהוא עושה לי כל כך נעים בכוס. אבל זה לא מספק אותו, והוא לוחש לי שהכוס הזה שלו, וגומר רק בשבילו. ואני נרפית, בהתמסרות מלאה, מהנהנת ולוחשת סליחה, סליחה, סליחה.

אני אהיה ילדה טובה בפעם הבאה דאדי. 

אני אוהבת את הצריבה החדה, את התחושה של הלהב הקר כנגד עורי, אני אוהבת שהוא נצמד, מתגרה בי, ואז לוחץ מעט יותר חזק ובמשיכה חותך אותי.

אני אוהבת את הדם שמטפטף, את תחושת השריפה, האדרנלין שעולה, הגחינות שלי מהכאב שמושך אותי לתוכו בלי אזהרה או הכנה, ואז אני טובעת במין שלולית של כאב ועונג שמתערבלים בהרמוניה מדהימה שמתמזגת כולה לתוכי. 

ואז זה נגמר.

ונשארים רק הסימנים.

אני אוהבת שאתה משחק לי בכוס, אני עסוקה בשלי ואתה אוהב להפריע לי, לגעת ברכות, ואז להצליף, במטרה להוציא ממני אנחות. אתה אוהב כשאני גונחת, ואני תמיד גונחת, כשכואב לי, כשנעים לי, בעירות, ובשינה.

ואני אוהבת שאתה מחבק אותי חזק, מנשק כל מקום שהצלפת בו, מעביר אצבע על כל סימן שהשארת, ומבהיר לי כמו תמיד שאפשר לסמוך עליך, שלא תשתמש ותזרוק. אלא שתשמר, שתדאג, שבסוף הסשן, אחרי הכאב וההשפלה. אחזור להיות ילדונת שצריכה שתגן עליה.

אני אוהבת את ההרגשה החדשה הזאת. 

אני לא יכולה להתמודד לבד. אני ילדה. ילדונת. הכתפיים שלי צרות מידיי, הגוף שלי צנום מידי. אני צריכה את החיבוק החזק שלך. כזה שמשחרר אותי מכל אחריות, משאיר את כל ההחלטות בידיים שלך, אני מרפה מהמודעות, מהבחירה. משחררת את כולי אליך.

לפעמים מתחשק לך להשתמש בי, לנצל את זה שעופפתי לעולם אחר, ולבצע בי את זממך. ולפעמים אתה רק מלטף, רק מנעים, שומר על הקטנטונת שלך שמתחככת בך בחיבה. 

ולפעמים אני בוכה לך ואתה שואל למה עשיתי בדיוק הפוך ממה שביקשת, מאיים שתעזוב. אבל אתה לא מבין? עשיתי הפוך רק כדי להתקשר אליך, שתיזכר בי, כי אני פוחדת שתשכח, שתלך, וחוץ מזה אני קצת אוהבת שאתה כועס, לא כי אתה מוציא את הזעם עליי, אולי קצת, אני פשוט אוהבת לגרום לך להרגיש, ולא אצפה שתרגיש כלפיי שום דבר חוץ מכעס ותשוקה.

לא צריכה יותר מכעס ותשוקה. קצת מפחדת כשיש יותר משניהם. כי אז נוצר קשר, ואני שונאת להיות תלויה בך, אני צריכה שתחזיק אותי חזק ותישאר עד שלא תוכל יותר, ואז... יגיע זמני להתפרק. 

או למצוא משענת אחרת

מבלה את חודש אוגוסט בחופשה בצפון אצל ההורים הדתיים, וקשה לי להיות רחוקה מהמרכז, בלי יכולת לצאת מהבית עם איזה בגדים שארצה, או להביא חברים הבייתה. מוצאת את עצמי בעיקר מציירת.

לפני כמה ימים נמאס לי ונסעתי עד למרכז בשביל סשן חלומי עם הזוג. יש בסשנים איתם משהו רך יותר, מלטף.

מוצאת את עצמי הרבה רעבה, ואומנם נשאר לי רק עוד חצי חודש, שגם הוא יהיה מהול במפגשים קטנים פה ושם. אבל חסרה לי האינטנסיביות. צריכה את זה לילה אחרי לילה אחרי לילה. פעם רך, פעם קשוח. פעם נעים, פעם כואב. אוהבת את הדיסוננס. 

תמיד אהבתי דיסוננס, להחליק באלגנטיות בין הקצוות. ככה זה אצלי בתוך הגוף המעבר הוא חד, וככה אני אוהבת את זה גם בחוץ, מכה שהופכת לליטוף, נשיקה שהופכת לנשיכה.  

אני אוהבת שאתה מכאיב לי, מתעלל בי, ואז לוחש לי ש"ככה אתה אוהב אותי" בכזה רוך נוקשה.

אני אוהבת מצבי קיצון, שמתהפכים ומתגלגלים, וגורמים לי להבין שאין לי מושג מה יקרה, מה תעשה. זה מפחיד אותי, גורם ללב שלי לפעום מהר יותר, גורם לי לייבב. 

תפתיע אותי.

תקופה כל כך סקסית, עבדות, היררכיה, מעמדות, שלשלאות ברזל, צינוק, עינויים, קולר מתכת סביב הצוואר, אזיקי שפחות, בדים שקופים, חרבות, עם תפאורה מתאימה אפשר להגשים את רוב הפנטזיות שלי על התקופה הזאת.

לפעמים בא לי להיות מורדת שנלקחה בשבי, נכלאת ועוברת עינויים, הופכת לשפחה בעל כורחה, כפויה לשרת אדון שאותו קיוותה להדיח מכסאו. כפויה להיאנס לילה אחר לילה על פי פקודתו, הוא מסמן אותה, בלהב מלובן, גורר אותה אחריו כמו כלבה, מתייחס אליה כמו לזונה, חפץ. עד שהיא מתחילה להרגיש ככה. מפסיקה להתנגד. 

ומשחררת.