Fuck me

1. אני יודעת שאני בתחילת דרכי וסופר צעירה, שלא מצאה את הדרך שלה ושלא מבינה הרבה, מסכימה איתכם עד כה אבל כל דרך מתחילה בנקודה מסויימת, שלי מתחילה כאן.

2. אני יודעת שלצופה מהצד מה שאני עושה נראה לא בריא, אני משחזרת סיטואציה בניסיון לקחת עליה שליטה ולבחור לחוות אותה ולא שהיא נכפית עליי ללא מילה שלי. אני לא צריכה שמישהו יסביר לי מה נכון לי, תמיד שמחה לקבל תגובות דואגות/מיעצות כי אני יודעת שיש פה כאלו שכנראה מבינים יותר ממני או רוצים לעזור, וזה נהדר! אבל לא בהכרח איישם את דעתכם.

3. השולט שלי היה בן 43, גיל שיכול להיראות מאד מבוגר יחסית לגילי ויש שיזהירו מסכנות וכו. אני לא נמשכת לגברים, בגדול לא משנה לי איך הגבר נראה או מה גילו, כן משתדלת לא לעבור את גיל ה45 כי זה כבר גיל שקרוב לגילו של אבא שלי והמחשבה הזאת (של לשכב עם מישהו בגילו של אבי) מפריעה לי מעט.

4. התגובות שלי במהלך סשן הן לא רגילות, אבל הן קורות (בתדירות נמוכה יותר) גם ביומיום, אני נוטה לקבל התקפי חרדה, שיתוק באברים מסויימים בגוף ולאבד את יכולת הדיבור, בגדול זה משהו שהתגברתי עליו עם השולט שלי לשעבר, לומדים מתי לעשות הפסקה, מתי להמשיך, מתי לעצוק את הסשן לחלוטין וללכת הבייתה. זה באמת עניין של ללמוד אותי, את התגובות של הגוף שלי ומה נכון לעשות. לא מצפה מכל אחד להכיל את זה אבל זה משהו שעד עכשיו לא הפריע לי בסשן באופן מובהק (חוץ מההתקף הפסיכוטי (שארך כמה שעות וכלל ניתוק מהמציאות ולא סיפטומים שאני חווה בדרכ כמו שתיארתי למעלה) החד פעמי שאני מודה שהבהיל גם אותי ושלח אותי על ארבע לפסיכולוגית).

השולט שלי הודיע לי שהקשר שלנו מסתיים, יותר נכון שאנחנו צריכים הפסקה, לפחות של שנה, כי אני לא יציבה מספיק לדעתו. האם הוא צודק? אין לדעת.

החיים מרגישים ריקים בלעדיו. לא היינו בזוגיות, לא הייתה רומנטיקה ולא אהבתי אותו כמו בין זוג, אבל כיבדתי אותו והערצתי אותו והוא החליט שאני יותר מידי בשבילו.

אני יודעת שההחלטה שלו הייתה נטו מדאגה אליי, הוא תמיד הכיל כל התקף חרדה באמצע סשן, כל קיפאון, כל פעם שאזלו לי המילים מהפה ובהיתי בו בדממה מוחלטת עם עיניים דומעות במשך דקות ארוכות. אבל מסתבר שגם ליכולת ההכלה שלו יש גבול.

האמת שכרגע לא ממהרת להיכנס לעוד מערכת יחסים, קשה לי להאמין שיש עוד מישהו כמוהו שם שיעטוף אותי במילים ואז יהדק את אצבעותיו סביב הצוואר שלי ויגרום לאוויר לאזול מגרוני. ייתכן שאני צריכה זמן לעצמי, לרפא את הנפש. למרות שתמיד האמנתי שאם אדחוק בה מספיק ואביא אותה לקצה היא תתרפא מעצמה, אבל אולי אני טועה, זאת לא תהיה פעם ראשונה.

יש משהו ממכר בתחושות חוסר האונים, בחבל שמתדהק כשאני מנסה למצוא תנוחה יותר, במשיכה של השיער שלי לאחור כשאני על ארבע, באצבעות שלוחצות על קנה הנשימה שלי, לפותות סביב הצוואר. 

אני לא רוצה להפסיק, אני רוצה לחוות את זה כל יום. כל לילה ליתר דיוק, בימים ללכת לגן, לשחק על הילדים, לרוץ אחריהם, לצעוק עליהם כשהם מגזימים עם השטויות, לספר להם סיפורים, ובלילות להיות על הרצפה, עירומה, בלי יכולת לזוז, לנשום, לשלוט על הגוף שלי.

תמיד ניהלתי חיים בקצוות קיצוניים, בבוקר עובדת עם ילדי חינול מיוחד, בערב שפחה, זונה וכלבה. מראשון עד חמישי הולכת כחילונית בלבוש מינימלי ובשישי שבת עם המשפחה לבושה כדוסית טובה וצנועה. בימי באולפנא (בית ספר לבנות דתיות) תמימה לחלוטין אבל בלילות סקסטינג והחלפת ניודס ברחבי האינטרנט. ולעיתים תהיתי אם הפיצול הזה טוב לי, אם זה לא מרחיק אותי מ"האני" שלי. ואז הבנתי שהאני שלי הרבה יותר מורכב משחשבתי, ושאני נהנית להיות גם וגם וגם, האם זה מפרק לפעמים? מתסכל ומדכא?

אולי.

כן, תוסיפו לשלל התגיות גם דתלשית, ההורים שלי יתפחלצו אם הם ישמעו מה אני עושה בלילות. 

הכל התחיל לפני חצי שנה, תמיד הייתה לי משיכה לעולם הbdsm, את ההגדרה גיליתי רק לפני שנתיים והייתי המומה שיש שם וקהילה שלמה של אנשים שיכולים להבין למה הגוף שלי מתרגש מסצנות שיצאו מסרט אימה. 

אז אחרי צפייה בכל הסרטים של 50 גוונים של אפור, ועוד כמה סרטי בדסמ ישנים יותר, עשיתי גוגל על המילה bdsm והגעתי לכלוב, חיפשתי שולטת אבל כל הפניות היו מגברים ואיכשהו הגעתי להתחיל קשר עם גבר, עם השולט שלי, האדון שלי. 

הקשר התחיל כמורכב מאד, נרתעתי ממגע, חדירה הייתה גבול אדום זוהר ועל מין אוראלי לא התחלנו לדבר אפילו. אבל הגבולות הלכו והתרחקו, כי למדתי לסמוך על השולט שלי, שידע מה טוב עבורי. וכיום הוא יעיד שאני רחוקה מלהיות כלבה למופת, אבל סובלת בשקט לרוב. 

היו משברים לאורך הדרך, כרגע תקועים במשבר המציצה, לא מסוגלת להתקרב אל הזין בלי שילפתו אותי בגרון וידחפו אותי בכוח לשם. המילה שלו לא מספיקה, הוא צריך לנקוט בכוח. אחרת אני קופאת. אבל נתגבר גם על זה.

כרגע בהפסקה של חודש מסקס בדסמי, בהמלצת הפסיכולוגית, בתקווה שהעניינים יחזרו לסדרם כמה שיותר מהר, ועד אז, סטוצים וניליים עם נשים בטינדר.

ההטחה הביקורתית הראשונה שאני מקבלת כשאני רושמת שאני לסבית ושיש לי שולט היא: "אה אז את ביסקסואלית".

Really? כזאת הערכה נמוכה למנת המשכל שלי? אתם לא חושבים שחקרתי במשך שנים מה המיניות שלי? 

אז מה הסיפור, "סיקרנת" אני מקבלת את המילה הזאת המון, אין ספק שהפנטזיה הגברית היא לסבית שיכולה להזדיין איתם. 

לא, לא נמשכת לזין שלכם, השערות בחזה שלכם מיותרות בעיני ולתחת שלכם אין צורה. מעולם לא נמשכת לגברים. האם אני נהנית מסיטואציה של אונס? שחודרים אותי כשאני לא מסוגלת לזוז? תחשות חוסר אונים והשפלה? יאס יאס ויאס.האם זה מחרמן יותר כשאני יודעת שלא משנה לי איך הגבר הזה נראה אפילו? בן כמה הוא? שכל סממן חיצוני שלא לא מעניין אותי בשיט כי אני. לא. נמשכת. אליו. ואני לא צריכה להימשך אליו בשביל שישתמש בי בצורה שבה הוא יראה לנכון.