Fuck me

רק לאחרונה הבנתי שאגור בי כל כך הרבה כעס, על כל כך הרבה ניצול שחוויתי. הפוסט האחרון נכתב ברגע של הומור, שהתחשק לי לשתף, אבל הוא פתח אצלי כל כך הרבה סוגרים. כי תאמינו לי זה לא נגמר ב3 מקרים. וזה גם לא נגמר בעוד 2 מקרים שאפרט עליהם פה. זה פשוט לא נגמר.

אני זוכרת את הלילה הזה כאילו הוא היה אתמול, עישנתי כל כך הרבה כי ידעתי בדיוק מה הוא רוצה לעשות לי באותו הלילה, הוא אמר לי מראש שאם אני רוצה להישאר לישון אצלו זה יגרור משהו שלא חשבתי שאעשה, כלומר חשבתי שאעשה, אבל לא בזמן הזה, לא הייתי מוכנה לזה. הוא ידע שאין לי מקום אחר לישון בו והוא ניצל את המצוקה שהייתי בה בשביל לגרום לי להסכים לתנאים שלו, אז הוא השתין עליי במקלחת, גם כשגמגמתי לו שיוותר לי, וגם כשהתחלתי לבכות, וגם כשרעדתי, ושכל מה שרציתי היה להיעלם לחלוטין, לא להתקיים יותר, אני לא חושבת שהוא ידע מה הוא עשה לי באותו הלילה, איך הוא לקח ממני חלק מהאנושיות שלי, גולדן שאוור אמורה להיות פנטזיה מהנה אם עושים אותה נכון, לא חוויה מצלקת כשיש צד אחד עם הרבה כוח וצד שני שאין לו ברירה כי אין לו איפה לישון הלילה. 

ועוד מקרה, די ישן, אבל אחד שגרם לי להבין בפעם הראשונה מהו אונס, זאת לא הייתה הפעם הראשונה שעשו בי משהו בלי הסכמתי, אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שחבר בא ואמר לי "נאנסת" בלי מכבסת מילים, לא הטרדה, ולא מעשים מגונים. "חבר" ארגן לי מפגש שתמיד רציתי, מפגש איתו ועם חבר שלו שבא במיוחד מחול (עוד לא ידעתי שהוא בכלל נשוי) התרגשתי, נשארתי במרכז באותו הסופש במיוחד בשביל המפגש, קבענו להיפגש אצל החבר שבא מחול, שקיבל דירה מהעבודה, הגעתי, ורק כשהגעתי קיבלתי הודעה מאותו ה"חבר" שהכרתי שהוא לא יוכל להגיע, ושזה יהיה רק מפגש שלי ושל בחור זר שהכרתי באותו הרגע, אבל הייתי אופטימית, לא נתתי לזה להפריע לי, ושכבנו, אני והחבר שלו מחול, הבעיה הייתה שהיה לו זין גדול מהממוצע, וכשהוא חדר לתוכי התחלתי לצרוח, הוא לא עצר, למרות שביקשתי שיפסיק, והוא עצר רק כשראה שכתם דם מתפשט על המיטה, הוא שאל אם אני במחזור, אמרתי שלא, "אז כנראה שפצעתי אותך" הוא אמר בקלילות, אותי זה הפחיד, מפסיק הפחיד כדי שאעצור הכל, אבל עוד לא יכולתי לעזוב, הרי הוא עוד לא גמר. אז עשיתי לו ביד, כי הוא ביקש, וכי אני טיפוס מרצה וחשוב לי לסיים דברים בצורה טובה ומספקת, בשעה טובה הוא גמר, וכל מה שרציתי היה לברוח משם, זה היה בשבת, לא היו אוטובוסים, וגם לא ממש הייתי במצב לנסוע באוטובוס, ביקשתי שיזמין לי מונית, אבל גם לא פתאום לא היה כסף מזומן זמין, וגם לא גט טקסי על הפלאפון, לקחתי מונית בעצמי, רועדת וכמעט בוכה, מסתכלת כל שניה על המונה כדי לוודא שיש לי סכום מספיק, התקרבנו לדירה שלי וראיתי שעל המונה יש כבר סכום גבוה מידי, ביקשתי ממנו שיעצור לי פה ואשלם לו את מה שיש לי, אבל הנהג התעקש שהוא לא יכול לעצור, רק בכתובת שהזנתי באפליקציה, אזז נסענו עוד כמה דקות, וכמובן שהיו חסרים לי כמה שקלים, חטפתי צעקות ואיומים כשלנהג אין מושג מה קרה רק חצי שעה קודם לכן, הייתי כל כך נסערת שהתקשרתי לידיד, שהבטיח שיבוא בערב, סיפרתי לו מה קרה, משום מה שמתי דגש בעיקר על הנסיעה במונית, כי הייתי בטוחה שזה מה שהסעיר אותי, אבל הוא מיקד אותי, הסביר לי בדיוק מה קרה ושהנסיעה במונית אומנם הייתה לא נעימה, אבל לא הייתה החוויה המצלקת באותו היום. לא התלוננתי, כי נודע לי שהבחור נשוי, וכי הוא עלה באותו היום על מטוס חזרה לחול, כמה נוח, מצאתי מספיק תירוצים לא להתלונן, לא כי לא אכפת לי מהבחורה הבאה שזה יקרה לה, אלא כי אני לא מספיק חזקה בשביל להתלונן.

אני פשוט עייפה מהכל. יכולה למלא את כל הבלוג בפוסטים כאלו, אבל מה הטעם. זה לא שמשהו ישתנה, נכון?

אספתי שלל חויות מגוונות עם גברים ונשים כאחד, חלקם היו נעימות, חלקן מצלקות וחלקן סתם מוזרות.

הייתה הפעם ההיא שהייתי אצל מישהו, ונילי דווקא, שוחחנו, הייתה כימיה טובה חיבור טוב, עישנו, ואז הלכתי לשירותים ושכחתי את הפלאפון שלי על הספה לידו, בקיצור אני חוזרת כעבור איזה רבע שעה (מה לעשות אצלי שירותים זה זמן איכות סליחה, אוננות, עם עצמי) אני חוזרת, מתיישבת לידו וממשיכה את השיחה מאיפה שהפסקנו, אחרי כמה דקות אני שמה לב שהוא שותק ולא יוצר קשר עין בכלל, אני שואלת אם קרה משהו, והוא משיב שהכל מצויין, אוקי, ממשיכה בלנסות לייצר שיח , ושוב אפס תקשורת מצידו, מתעמתת איתו והוא אומר שהוא פתאום לא מרגיש בנוח, לא מוכן להגיד למה, אני שואלת אותו אם הוא מעדיף שאני אלך, הוא מתחמק מתשובה, שותק, ובסוף ממלמל "נראלי שכן" אני סופר מבולבלת, אבל שואלת אותו אם הוא יוכל להחזיר אותי הבייתה, הוא עונה שכן, ואני מתחילה להתארגן, אבל אני רואה שהוא עדיין יושב על הספה, שואלת אותו שוב, והוא עונה שלדעתו יהיה מוזר שנשב ביחד באוטו, אני מבטיחה לו שאני אשתוק ואשים אוזניות אבל הוא מתעקש שאסע באוטובוס. אני יוצאת בלי לומר לו שלום אפילו, מעבירה את כל הפגישה שלנו בראש, והדבר היחיד שמעלה בי נורה אדומה זה שהשארתי את הפלאפון לידו, מעניין מה הוא ראה שהפחיד אותו כל כך, כנראה שלעולם לא אדע. 

הייתה גם הפעם ההיא שמישהו בא לאסוף אותי, הוא התעקש שאשים גופייה ושורט קצר, ואני זרמתי, אני נכנסת לאוטו, והוא בכלל לא דומה לתמונה ששלח לי, שואלת אותו שוב בן כמה הוא, והוא עונה תשובה שגדולה בעשור ממה שאמר לי כשהתכתבנו, המון נורות אדומות, אבל אני פוחדת להגיד לו משהו, לאחר איזה 5 דקות של נסיעה (כשלא התרחקנו יותר מידי מהדירה שלי) אני אומרת לו שאני לא מרגישה בנוח ומבקשת שיחזיר אותי, הוא מתווכח אבל כשמבין שאני רצינית הוא מציע להוריד אותי פה, אני אומרת לו שחמש דקות באוטו זה בערך 20 דקות הליכה ומבקשת שיחזיר אותי הבייתה. הוא עושה פרצוף ואז מחזיר אותי, וברוב חוצפתו גם כותב לי הודעה כועסת אחרי ה"מפגש". 

הייתה גם פעם, ממש בתחילת דרכי, שקבעתי להיפגש עם מישהו, שוחחנו לפני על הגבולות, וכשנפגשנו זרקתי כבדרך אגב שחייב קונדום, הוא עצר מההליכה, הסתכל עליי במבט מופתע ויורה עליי, "מה פתאום, היית צריכה לציין את זה בגבולות שלך ולא ציינת" שוב, מציינת שזה היה ממש כשהתחלתי לשכב עם גברים עם מודעות מאד נמוכה למחלות מין, ולזה שמקובל לשים קונדום, אז הייתי בטוחה שאולי באמת הגזמתי עם הבקשה שלי ושבאמת הייתי צריכה לציין את זה לפני, ומאחר ולא ציינתי הוא צודק, ואני צריכה לזרום איתו, אני אקצר במילים, הדירה שלו הייתה מסריחה עם ערמות חול על הרצפה (בלי הגזמה) הוא גם ביקש שאנשק לו את הרגליים, לא ציינתי לפני שאני לא מחבבת רגלים, אבל סירבתי, נטו בגלל העובדה שההיגיינה שלו הייתה מביכה. שכבנו באותו היום, בלי קונדום. היה מזעזע, אחת החויות הפחות נעימות, וכשביקשתי שיחזיר אותי הבייתה באמצע הלילה הוא אמר שאין לו כסף למונית ושאקח אוטובוס, לא היו אוטובוסים בשעות האלו אז בלית ברירה הייתי חייבת לישון אצלו, חרדה, מוטרדת ועם סערת רגשות. אין צורך לציין שחסמתי אותו מייד אחרי. 

עם למצוא גברים נורמליים באפליקציות היכריות, ונשים אפילו יותר קשה למצוא, מיואשת מהחיים. כל כך הרבה אנשים עזבו את החיים שלי לאחרונה, בעיקר בגלל שהם מנייאקים, ופשוט באלי להקיף את עצמי באנשים חדשים וטובים יותר, אבל כנראה שהיקום לא רוצה את זה בשבילי כרגע..

רוב הגברים שאני מכירה מתבררים בסוף כבני זונות

סליחה גם הנשים

לוקחת בחשבון שכנראה הבעיה היא בי

סתם טיזינג, אין פה שום קשר לאצבע בתחת.

בקיצור בזמן האחרון ניסיתי לצאת קצת לדייטים דרך אפליקציית היכרות ונילית ומצאתי את עצמי שוב חוזרת לפה, מכמה סיבות:

בחורים ונילים/כאלו שטוענים שהם בדסמים אבל הכרתי אותם באפליקציה ונילית תמיד היו בשוק כששאלתי אותם כשהעניינים התחממו אם יש להם ויברטור, לא סתם ענו שאין להם אלא גם הטיחו בי "למה שיהיה לי מה אני אישה?"

הם גם לא יציעו לך מסאז, וסביר להניח שייענו בשלילה אם תבקשי

רמת הביצועים, מבחינת משך החזקת הזין עומד, משך זמן הסקס, כמות הסיבובים, היא משמעותית נמוכה יותר.

גם משום מה זה טאבו אצלם לישון ביחד בדייט ראשון.

היה לי סקס טוב

וכן זאת הזמנה

משעמם לי

איך להבדיל בין גבר חרא לגבר ממוצע לגבר ראוי להערכה:

כשאת מתחרטת באמצע אקט מיני/מרגישה לא בנוח עם הסיטואציה ומבקשת להנמיך התגובה שלו יכולה להגיד הרבה עליו, אם הוא מזלזל, מתחיל לדרבן אותך הוא גבר חרא, אם הוא עוצר, מדובב אותך כמה דקות ואז לאט לאט שואב אותך שוב לתוך זה, הוא גבר ממוצע, ואם הוא עוצר הכל, דואג רק לך ושואל אותך, מבין אותך ולא מנסה עלייך שום מניפולציה, הוא ראוי להערכה.

לא מדברת בכלל על גברים שמשתיקים אותך וממשיכים או מתעלמים, כי זה מזעזע.

ולא מדברת על מקרים שבהם אני מרגישה לא בנוח ורוצה להפסיק אבל לא מעזה בכלל להעלות את זה על בדל שפתיי.

לתחושה של להיות שייכת, להתחרמן מהבעלות שלך עליי, לקום בבוקר עם תחושה של משמעות כי אני שלך.

לא הייתי בתוך מערכת יחסים כבר יותר מידי זמן וזה חסר לי, מחפשת מישהו שימלא את המשבצת הריקה, אבל הוא צריך להיות ממש מיוחד, פשוט האמון שלי נפגע לאחרונה.

בוהה בירך שלי כבר שעות, נזכרת בידיים שלך שלחצו חזק והשאירו סימן, במקום שאני מרגישה אותו, את הנשיכות שלך, וזה דווקא כשמאד התאמצת לא להיות אגרסיבי, כי ביקשתי שתהיה עדין אחרי תקופה ארוכה שלא התראינו, מפנטזת על הפעם הבאה שתשאיר בי סימנים