לפני שנתיים. 31 במאי 2022 בשעה 17:13
תמיד כשאני במצב פגיע, כלומר כשהגוף שלי עייף מכל חוויה שהיא, שהריקנות מציפה וגואה ושהראש מתבוסס בשליליות ובכאב, החומות עולות ואני נכנסת למגננה הכי טובה שהיא התקפה .
אני הופכת את עורי בשניה. לכן גם דיי מהר נמאס לי מאנשים. אם לא גיליתי עניין ברבע שעה הראשונה כנראה שלא אגלה עניין גם בהמשך. בגדול הדרך הכי טובה לכבוש אותי היא פנים מול פנים. כי דרך המסך אני נוטה להיעלם מאד מהר. האתגר הוא לשכנע אותי לפגוש אותך ושאצא עם טעם טוב.
לאחרונה אני במצב תמידי של מגננה. אז ייתכן שאני פחות נחמדה מהרגיל. אבל מבטיחה, אני רק נובחת לא נושכת. או בגרסה החתולית שלי רק מייללת ולא שורטת.
מחפשת משהו (לא מישהו) בטוח, מפנק, חם ומכיל.
כשאמצא אותו כל המגננות ירדו. הלחץ ירד ואפסיק להסתכל לכל כיוון במבט מבועת. אבל עד אז אני אהיה בלתי נסבלת באופן מעודן.
