אני רוצה..

לפעמים הלב עומד באמצע,

חצי ממנו עוד אוחז במה שהיה...

והחצי השני כבר מציץ קדימה, בזהירות.

ההתחלה החדשה לא מגיעה נקייה מכאב.

היא באה עם זיכרונות...

עם געגוע...

עם שבר קטן שמזכיר לי כמה אהבתי באמת.. ועוד  אוהבת...

ועדיין, בתוך הערבוב הזה של עצב ותקווה,

אני בוחרת להאמין שיש בי מקום לשניהם:

להיפרד ממה שנשבר...

ולפתוח דלת למה שעוד יכול לצמוח...

חשבתי ששברון הלב יסגור אותי, אבל לא. 

הוא מלמד אותי כמה אני מסוגלת להרגיש...

וכמה כוח יש בי לבחור להמשיך...

אני לוקחת איתי את מה שהיה, מודה לו על המתוק וגם על המר...

ומפנה מקום למה שעוד יגיע...

לא בלב סגור, אלא בלב זהיר, חכם, ופתוח מחדש...

כי גם אחרי שבר...

הלב יודע לבנות את עצמו חזק, אמיץ ומדוייק יותר ❤️